אלהתשעד שבחי' מי זהו בינה, אלה היינו ו"קתשעה ונקרא ברא אלה שכמו שבין אצילות לבריאה יש פרסא המפסקת כו' כך מה שת"ת דבינה נעשה כתר לז"אתשעו זהו כענין פרסא המפסקת וזהו מבטן מי יצא הקרח וזהו ועל ראשי החיות חיון עילאין חג"תתשעז רקיע כעין הקרח כמ"ש בסידורתשעח בד"ה הנותן שלג כצמר, ולכן נק' הבינה מלך העולם על חג"ת, ועמ"ש בפירוש הפסוק כי אמרתי עולם חסד יבנהתשעט, גם כי כערך המ' הנק' שכינהתשפ לגבי בי"ע כן הבינה לגבי חג"ת שהרי לכן נק' ג"כ שכינה היינו שכינתא עילאהתשפא וזהו ענין נובלות בינה שכינהתשפב ולכן כל עיקר בחי' יוהכ"פ זהו ענין התגלות אימא עילאהתשפג כו', וע"כ עלייתם לבינה זהו עילוי גדול ע"ד עילוי הבריאה באצי' ולכן נצרך לזה תחלה המשכה מלמעלה (וגם יצ"מ מצר מיתשפד שזהו שיאיר מי בבחי' אלהתשפה כמ"ש במ"א) וכמ"ש בפע"ח פ"א משער הברכות שההעלאה הוא ע"י ג' ידות שם מ"ב כו', וכן נת' בד"ה תלתא אינון זמינין מקדשתשפו שהזימון ע"י סנהדרין עיני העדה שהם מבחי' חכ'תשפז ע"כ הם שלוחו של אדם העליון חכמה עילאה להזמין ולהעלות חג"ת לחו"ב כו', ועוד יובן ענין עלייה זו ע"ד הנזכר בלק"ת ס"פ ואתחנן בד"ה ואהבת את פ"א, וז"ל כי שמע שם ע' עין רבתי הוא מקור המדות דהיינו כשהמדות הם בשכל* שאז הן בבחי' גדלות משא"כ כשנעשות מדות גמורות אחר שנמשכו ללב להיות התפעלות האהבה