פא

מצויה כ"א בעלמא דאתכסיא ששם עה"ח ובבינה התגלות עתיק^שמה שהוא ראש ומקור כל ברכה וכמ"ש בזח"ב פ' בשלח דס"ג ע"ב, וע' בת"א פ' לך לך בד"ה לך לך מארצך ענין אברם אברהם ע"י ההא שניתוסף לו שהוא הבינה בא לו הברכה, וענין הברכה שבבינה זהו ע"ד נהרא מכיפא מבריך^שמו ונהר יוצא מעדן הוא בינה^שמז כו', ופי' וענין מכיפא מבריך ולא חיישינן שמא ירבה נוטפי' כו', שהתוס' והרבוי שלה שמתרבה כשנעשה נהר מכמו שהיתה תחילה בהמעיין שממנו יוצא הנהר הוא ממקורו ומאיליו ומעצמו מתרבה, ובערוך בשם רבינו גרשם מכפיא^שמח מבריך מגדודותיו^שמט מתברך שאינו מתגדל מימי^שנ הגשמים אלא מעצמו וכן פי' רש"י בנדרים ד"מ סע"א, וע' בפרש"י בשבת דס"ה ב' משפתו כו' והוא כי תרגום והירדן מלא על כל גדודותיו^שנא מלא על כל כפוהי (יהושע סי' ג'^שנב ) שפת הנהר^שנג כיף נהרא וביחזקאל מ"ז^שנד על שפתו על כיפיה, ולא ממי הגשמים, ואף שהמעין אינו בהתפשטות מרובה כ"כ עכ"ז אחר שיוצא מהעלם של המעיין לידי גילוי והתפשטות יותר להיות נהר נעשה מאיליו ומעצמו בתוס' מרובה, ויובן זה יותר מבחי' שכל ומדות שהנה עיקר הולדת והמשכת המדות הם מהשכל שכל דבר שיעמוק^שנה בשכלו ויבין שטוב הוא, יתעורר ממילא אהבה ותשוקה לדבר ההיא^שנו אשר לזאת בקטן ששכלו קטן מאד מלהכיל ולהבין אזי גם מדותיו הם ג"כ לדברים קטנים וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש^שנז, שהמדות שנק' איש נולדים ונמשכים לפי ערך השכל, ונמצא מובן מכל הנ"ל שכל עיקר המשכת המדות הם מהשכל ואעפ"כ נראה בחוש שלאחר שבאו מהשכל לידי גילוי בלב נעשו בחוזק ותוס' וריבוי הרבה יותר מכמו שהיו תחילה בעודם בשכלו כו', כמו הכעס וכדומה כו', והיינו כנ"ל מפני שבשכל עדיין המדה היא בבחי' העלם בתכלית, ולזאת אינה בהתפשטות מרובה כ"כ, אכן כשבא מהעלם השכל לידי גילוי בלב נעשה ממילא בריבוי התפשטות וחוזק האהבה או הכעס כו', וכיוצא בזה מבואר בע"ח שכ"ה דרוש וא"ו, ובשער תיקון הנוקבא פ"ה כי כאשר יצאו מהיסוד דאימא ונתגלו כו' ע"ש, וכמ"כ הנהר אף שכל עיקר המשכתו מהמעיין, עכ"ז אחר שיוצא מהעלם המעיין לידי גילוי הנהר מתפשט מאיליו בתוספת מרובה כו', וזהו נהרא מכפי' מבריך, ויובן בעומק יותר עד"מ בריקת וסקירת השכל ה"ה עדיין בקיצור נמרץ, וכשמתבונן ומעמיק בבחי' ברק המבריק^שנח אזי

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org