קפה

שלח לך אנשים כו' ועתה נבוא

לה) ועתה^תיח נבוא לענין ב' ברכות הראשונות של הנשואין^תכא שהם יוצר האדם ואשר יצר^תכ את האדם בצלמו^תיט, אשר הראשונה היא מטבע קצר שפותחת בברוך ואינה חותמת בברוך, והשני' היא מטבע ארוך פותחת בברוך וחותמת בברוך, והענין כי הנה בגמ' פ"ק דכתובות ד"ח ע"א אמרו אשר ב' ברכות אלו הם כנגד אדם וחוה, ומתחילה ר"ל דהיינו כמ"ד אדם וחוה נבראו בב' יצירות וע"ש בפי' רש"י ובשט"מ שיישב קושיית התוס' על פרש"י, גם מהרש"א בח"א יישב פרש"י, ואח"כ העלו בגמ' דהיינו גם כמ"ד חדא יצירה הואי, היינו כמ"ד פ"ב דערובין די"ח ע"א ע"פ ויבן את הצלע שמתחילת ברייתו נברא בשני פרצופים זכר מלפניו ונקיבה מאחור שזהו נק' יצירה אחת, וצלחו לשניים^תכב, ועשה מהנקיבה חוה וכדאיתא ג"כ פב"ת דברכות ד"ס^תכג ע"א ואעפ"כ מברכין על אדם וחוה ב' ברכות משום דאזלינן בתר מח', ובמח' עלה לברוא אותם שנים כמ"ש זכר ונקבה בראם ולבסוף לא נברא אלא אחד היינו דו פרצופים שנק' יצירה א' לפרש"י כמ"ש כי בצלם אלקים^תכד עשה את האדם, ולכן מ"ד דמברך^תכה שני ברכות עליהם היינו משם דבתר מח' אזלינן מה שעלה במח' לברוא שנים, כן מתבאר^תכו בגמ' שם, ולכאו' אינו מובן מדוע נעשה מהמח' עיקר יותר מהמעשה שלא נברא אלא אחד, ומצאתי בזה פי' אמיתי בספר הפלאה פ"ק דכתובות שם בד"ה שהכל ברא לכבודו, וז"ל וידוע כי צלם אלקים הוא בנשמה והיינו כדאיתא לקמן ששנים עלו במח' להבראות והוא בריאת הנשמות במח', אבל הגוף נברא אחד כו' עכ"ל לענינינו. והוא מדברי מהר"מ אלשיך בפ' בראשית כדלקמן, מבואר <סב>

ּ מדבריו שמה שעלה במחשבה לברוא שנים אף שלבסוף לא נברא אלא אחד, אין ר"ל שהמחשבה^תכז לא נעשה דבר, כי אם נבראו שנים ממש דהיינו הנשמות שלהם שזהו עיקר בחי' בצלמינו כדמותינו, היו שנים ממש, אלא שלבסוף היינו בבריאת הגוף נברא אחד דו פרצופין ולכן אתי שפיר הא דבתר מחשבה אזלינן כי הרי

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org