שבאצי' לתורת הבריאהיב. אך לפ"ז צ"ל מ"ש לא בשמים היאמד, דאם* היות שניתנה משמים לארץ עכ"ז מאחר שזהו דרך התלבשות, א"כ ישנה גם בשמים, אך זה לק"מ מאחר שכבר ניתנה לארץ א"כ אין לאמר ויקחה לנו וישמענו אותהמה כו'יג, אך אמרם ז"ל אין משגיחין בב"קמו לא בשמים היא כו', לכאו' כפשוטו שלא בשמים היא, אמנם באמת ל"ק מידי שאין משגיחין בב"ק להכריע משם פסק ההלכה איך היא אלא העיקר כמו שנמשכה למטה, וכן לא בשמים היא כ"א נתנה לארץ דוקאיד ובכאן צ"ל פסק ההלכה, ולכן היושבת בגניםמז ג"ע התחתון והעליוןמח חבירי' מלאכי'מט מקשיבים לקולך של לימוד התורה שלמדו בהיותם חי ע"פ האדמה דוקא כמ"ש בד"ה חייב אדם לברךנ מאה ברכותטו, וקצת ראי' לזה ממארז"ל קמיפלגי במתיבתא דרקיענא כו' ואמרו מאן נוכח רבה ב"נ שאמר אני יחיד כו', והלא קוב"ה ודאי יחיד ומיוחד כו'טז, אלא כי העיקר הוא כמו שנמשכה למטה, וכן ארז"ל אלה מועדי כו' אתם אפי' מוטעים אתם שוגגי'נב כו', ובמד"ר אני (כבי') ואתם נשאל לב"ד שמ"טנג כו', אבל מ"מ ישנה גם בשמים כנ"ל כו'). וכך גבי התו' כתי' מימינו אש דת למונד [וע' בפ' ויחי דרי"ט ב' רמ"ג א' ובפ' וארא דכ"ז רע"א, ל"ב סע"א, יתרו פ"א א', פ"ב סע"א, פ"ד רע"א, תרומה קס"ו ב', ויקהל ר"ו סע"ב, קרח קע"ו א', חקת קפ"ב רע"א, וע' עוד מענין מן השמים דברתי ביתרו דפ"ה סע"א].