רעח

להפרע כו' אלא מפני שרצה שיהי' בפרטיות הדברי' כמו שהן עתה כו'), אלא מפני כדי להפרע כו' ברא בע"מ וכדפי' במד"ש^מז שהכלי שעולה לו יו"ד זהובי' יקר יותר כו', וגם יובן ממה שנודע שהמח' היא כלל ודבור הוא פרט^מח כו' ובתחלה כשעלה במח' להבראות תיכף כשעלה במח' להבראות נבראו כל העולמות אלא שזהו בכלל וברוחניות ודקות, וחזר ופרטן בדבור בכדי שיהיו בגשמיות כמ"ש עתה, ונמצא כי יש עוד יתרון מעלה לכלל לגבי הפרט כו', ומה שי"ל שלא הי' רק רוחני' לבד הלא הוא כל יכול וכשהי' רוצה שיהי' ממח' גשמי' הי' מתהוה ג"כ כו', ועכ"פ מובן שהכלל כולל כל מה שבא אח"כ בפרט. ובאמת אין הנדון דומה לראי' כלל שבנ"ד הרי הפרטי' כבר ישנן, אלא שבסקירתו הנה ע"י ראייתו ה"ה רואה וסוקר הכלל מהדבר והפרטי' שבו שנראי' לעין ומ"מ כבר ישנם בזה גם הפרטי' ג"כ, והנם פועלים בדבר הנראה גם שאינם מורגשי' שהרי הדבר הנראה מתייפה ע"י הרשומי' הדקי' שאינם נראי' לעין להדי', ונמצא כי גם מהם יש תועלת בראיית העין בהדבר ההיא כו'. ויובן זה ע"פ משנ"ת בכ"ד שענין ראיית העין הוא ג"כ ע"ד כמו מה שרואי' במראה^מט שהוא ע"י שמחפי' הזכוכי' בחיפוי דק הנה עי"ז אינו נראה דרך בה כ"א שהדבר שמחזיקי' או עומדת נגדה מצטיירת בזכוכית החפויה הנ"ל, ועד"ז הוא בכלי העין ג"כ שבעצם נקודת העין מה שבתוך הקרומי' המחפים עליה הנה דופן האחרון שבה היינו מה שלצד הראש הוא חשוך שזהו כמו הסתר הציפוי הנ"ל וכל דפנותי' בעיגולה הם בהירים (ולרוב בהירותם צריכים כיסוי והיינו הקרומי' שהם כגלדי בצלים זעג"ז כו', ולכן למי שנחשך כח הראות קורין סגי נהור^נ, לפי שבאמת כן הוא שהקרומי' נעשו דקי' או נעברו לגמרי וע"י בהירות אור הנקודה שהוא סגי נהור בלתי אפשר לראות שאינו מרגיש הציור כמשי"ת) מאד, והדבר שרואה אותה מצטיירת בכלי העין^נא וה"ה מקפת לגמרי הדבר הנראה, ולפ"ז מובן שגם דברים הדקי' מצטיירים שם כמו שמצטיירים במראה הנק' שפיגל בל"א, ומה שאינו מרגיש אותם בפרטיות כ"א רק בכלל והוא מה שמתייפה הדבר ההיא י"ל שזה אינו שייך לכח הראי' כלל כ"א להשגת הרואה עצמו, ובאמת בהכרח לומר כן שהרי במראה בודאי נצטייר הכל בב"א, והיתכן שכלי העין שזהו ג"כ כענין המראה יוגרע שזהו א"א כלל כו', אלא שזהו שייך להמשיג כו', וכמו שיש הפרש בין מי שיש חוש^נב

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org