מב

גומל נפשו איש חסד כו'

בתפילה ב' פי' כו' כנגד תמידין, קטורת - (ט-יא)

ט) אך^קנד עדיין צ"ל משנת"ל שעכשיו תפילה במקום קרבנות שהוא בחי' עמוד העבודה בחי' העלאה מלמטלמ"ע, הלא ארז"ל בשבת ר"פ מפנין דקך"ז סע"א וע"ב, ר' יוחנן דקחשיב התם עיון תפלה מן הששה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז, ופריך התם והתנן ריש פיאה אלו דברים כו' ולא חשיב אלא ג' דברים^קנה, ומשני הא^*156 דהני בהני שייכי ופי' רש"י עיון תפילה הוא בכלל גמ"ח דכתיב גומל נפשו איש חסד^קנו, ור"י לפרושי מתניתין כו' וא"כ לפ"ז ה"ה היפוך ממה שנת"ל דתפילה היא במקום הקרבנות כו'. אך הענין הוא דצ"ל פי' הפסוק גומל נפשו איש חסד, דהנה בפי' גומל יש ב' פי' הא' לשון ויגמול שקדים (במדבר י"ז ך"ז^קנז ) ומלשון ויגדל הילד ויגמל (בראשית ך"א ח'), ובעבודה שצריך לגמול נפשו מבחי' מותרות שלא יומשך אחר תענוגי עוה"ז שהם מותרות, וכ"ש תאוות היתר שצריך להתרחק מהם מאד בתכלית הריחוק הרחק כמטחוי קשת^קנח, ולגמול נפשו מהם לגמרי, והפי' הב' הוא מלשון אשירה להוי' כי גמל עלי (תילים י"ג וא"ו) גמל עלייכי (קי"ו ז') שהוא לשון גמ"ח שז"ע המשכה לנפשו כמו מי שעושה גמ"ח לחבירו שמשפיע לחבירו, ועד"ז הוא פי' גומל נפשו כו' שמגמיל ומשפיע לנפשו כו'.

והנה ב' פירושים אלו ישנם בתפילה דהנה ארז"ל במשנה רפ"ה דברכות אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופי' רש"י כובד הכנעה, שזהו כפי פי' הא' בתי' גומל לגמול נפשו מבחי' המותרות שזהו ע"י היותו נכנע ושפל בעיני עצמו, משא"כ מי שהוא בבחי' הגבהה ורוממות נצרך לו הכל ונדמה לו שמוכרח הוא שכ"ז הוא ע"י שט^קנט נפשו ורוממות רוחו והגבהת לבו שפעל בעצמו, וההיפך מזה הוא ההכנעה ושפלות שעי"ז יגמול נפשו מבחי' המותרות, ולפי פי' הב' גומל מל' גמ"ח יובן עינינו בתפילה ע"פ מה שנודע שהתפילה נק' בשם שפיכות הנפש^קס, כמ"ש בחנה ואשפוך את נפשי^קסא לפני הוי', פי' וענין נפשי הנה כתיב והר סיני עשן כולו^קסב,

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org