להם ע"י החטא ועון נמשך ג"כ דרך אחורי העור להיות כי נמשך ע"ד בחי' ג' כנ"ל לכן זהו העיקר להיות כי עי"זל אין לחיצוני' יניקה שם באחוריי' דכלים כי יאבדו ויפלו למטה מחמת מאור אורלא המקיף שמאיר עליהם מלמעלה כו' וכמ"ש ביאור דבר זה במ"אלב, ואחר שנמשך המקיף להעביר חיצוני' מחיצוניות הכלים אזי מאור מקיף זה נמשך לאורות עליונים בבחי' או"פ להיות יורדין ונמשכין למטה בכלים ולא יסתלקו עוד כמבראשונה כנ"ל, וא"כ מובן שהמקיף הזה נחלק לב' חלקים חלק העליון ממנו הוא שיורד להאיר למטה על החיצוני' דכלים לבטל ולבער את החיצוני' וחלק השני התחתון ממנו יורד להיות בבחי' א"פ לאורות עליונים כו' (וצ"ל מדוע בשביל לבטל ולבער את הסט"א נמשך מחלק העליון דוקא, והמשכת אורות בכלים זהו מחלק השני התחתון דוקא, דלכאו' הי' מהראוי להיות בהיפך שבשביל דחיית וביטול הסט"א הי' מספיק גם חלק התחתון ג"כ להיותו אור מקיף הבלתי מצומצם ע"ד האו"פ כנ"ל, ולצורך המשכת אורות בכלים הנה אם הי' נמשך מחלק העליון הי' נמשך בבחי' תוס' מרובה כו', אמנם הנה קושי' זו היא ג"כ בענין ההפרש שבין מ"ע למצות ל"תלג, שנודע שענין השס"ה ל"ת הוא בחי' דחיית הסט"א לא תאכלו נבלהלד או לא תלבש שעטנזלה וכדומה שהוא בשביל שלא יומשך תוס' יניקה לסט"א כנ"ל, וענין מ"ע הוא בשביל המשכת אורות בכלים מכלים שונים כנ"ל וכמ"ש בכ"ד באריכות, וא"כ יפלא מדוע מ"ע בו"הלו דש' הוי' ומל"ת בי"ה דש' הוי' שנודע מעלת י"ה שה"ע מעלת המוחין על המדות כו', וכמ"ש בת"ז שמי עם י"ה שס"ה ל"ת זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"עלז. אך הענין הוא דהיא הנותנת דלהיות שמל"ת היא בשביל דחיות סט"א והגבלתה בבחי' צמצום כמו שהי' בתחילת הבריאה קודם חטא עה"ד וע' בביאור כי עכ"כ חופהלח, לכן צ"ל ע"י בחי' היותר גבוה, והוא בכדי להעלות הניצוצות שנבלעו בסט"א שיוכללו ע"ד הנר שנמשך להאבוקה, וכל שהאבוקה גדולה יותר נמשכת הנר במהירות יותר להאבוקה כו', ולכן מל"ת שהן למכוון העלאת הניצוצות, וכן לסמא עיני החיצוני' זהו דוקא מבחי' העליונה שבבחי' מקיף כו', ובשביל המשכת אורות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור