רמד

והנה בבחינה זו של המשכת המקיף כתיב לא הביט און ביעקב^נז, שבבחי' פנימיות כתיב בוחן לבות וכליות^נח דהיינו להבחין התשוקה המורגשת אם הוא מקרב איש ולב עמוק^נט באמת לאמתו, משא"כ בבחי' מקיף לא הביט און וגו' רק ה' אלהיו עמו שנמשך מאליו תמיד [ועמ"ש מזה בד"ה ארדה נא ואראה^ס (הכוונה על ד"ע שאינו מכריח הבחירה ע"ש, ולכאו' צ"ל הלא חו"ב הם פנימי', ונמצא כי בהם בוחן דוקא, ובד"ע שבכלל זהו דעת המחבר חו"ב שם לא הביט, אך המעיין בד"ה וככה^סא בענין דעת ידיעה דע וידעת שנת' שם לק"מ שבאמת דעת זה הוא מבחי' גבוה שבכתר, שלמעלה משרש חו"ב ג"כ ע"ש באורך), ובביאור ע"פ לבבתיני^סב. והנה עד"ז יובן מה שבחורבן בהמ"ק נאמר השליך משמים ארץ כו' ולא זכר הדום רגליו כו'. וע' מזה בפ' ויחי דרי"ט סע"א וכד האי ארץ אתרחקא משמים דלעילא כו', ודרל"ח א' ע"פ הבט משמים^סג כו', ודרמ"ב ב' ע"פ עד די^סד כרסוון רמיו כו' תרין כורסוון^סה ירושלים^סו ואינון מארי דאורייתא, ירושלים יראה שלם^סז שהיראה עכשיו בגלות כמ"ש בהערה לתיקון חצות^סח, וכולהו לא נפלו אלא מעלבונה דאוריי'^סט, והיינו משארז"ל ולא ויתר על ביטול תורה, והיינו כי כשעוסקי' בתורה ממשיכים להיות השמים בחי' כסא לאור א"ס ב"ה ממש ומאירי' בהן מוחין דגדלות השמים מספרים^ע כו' ועי"ז והארץ הדום כו' וכמ"ש בפ'^עא יתרו דפ"ה סע"ב ע"פ אני אענה את השמים^עב ועי"ז והם יענו את הארץ כו', משא"כ כשאין עוסקי' בתורה ואין מאירים מוחין דגדלות בהמדות אזי אין מתקיים מ"ש אני אענה את השמים וממילא השליך משמים ארץ וכ^עדמ"ש באדר"ז דרצ"ג סע"ב מ"ט השליך משמים ארץ משום דכתי' אלביש שמים קדרות^עג כו' בלא אלף^*74 כו' שאין מאיר בחי' אלפים דאאלפך חו"ב

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org