עד

אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר שנאמר וה' הולך לפניהם יומם^רמג, ועכשיו שלא זכיתם הרני מוסר אתכם לשליח שנאמר הנה אנכי שולח מלאך וגו'^רמד, ועו"ש ס"פ הנ"ל^רמה ד"א הנה אנכי שולח מלאך הה"ד חונה מלאך ה'^רמו סביב ליראיו ויחלצם עשה אדם מצוה אחת הקב"ה נותן לו מלאך אחד לשומרו שנאמר חונה מלאך ה', עושה^רמז שתי מצות הקב"ה נותן לו שני מלאכים לשמרו שנאמר כי מלאכיו^רמח יצוה לך לשמרך כו' חצי מחנהו כו' ע"ש. הרי יש מדריגות רבות בענין ואופן השמירה וההשגחה וכמ"ש ג"כ בפ' שמות וישמע אלקים את נאקתם^רמט כו' וידע אלקים^רנ ופי' רש"י נתן עליהם לב ולא העלים עיניו, והבחיי פי' וירא אלקים^רנא הוא כענין יאר ה' פניו אליך^רנב וידע אלקים הוא מענין עץ הדעת כי נמשך שפע מן הרחמים אל הדעת לרחם על ישראל כו', הרי מכ"ז מובן שלפעמים שייך כביכול שמעלים עניו^רנג ר"ל משום שמושלים עליהם מצרים כו', נק' זה תעלים לעתות בצרה^רנד, ונק' שינה כו' אף שזה גופא הוא בהשגחה פרטיות, מ"מ אצלינו זה העלם שנראה עולם כמנהגו נוהג^רנה, משא"כ וידע אלקים המשכה פנימיות לעשות נסים ונפלאות כו', וכ"כ הרמב"ן בפ' שמות שם כי מתחלה^רנו הי' מסתיר פניו מהם והי' לאכול^*257, ועתה שמע אלקים את נאקתם וראה אותם ר"ל^רנז שלא הסתיר פניו מהם^רנח כו', נמצא מה שמסתיר פניו אף שזהו בהשגחה מ"מ לעין הרואה נראה כאילו אינם מושגחים ח"ו והי' לאכול, משא"כ כשקרבם למאור פניו נק' וידע אלקים, ועד"ז יש לפרש מ"ש המוציא במספר צבאם, שהוא ית' סופר ומונה אותם תמיד עד שלכן איש לא נעדר, וז"ע החשיבות של הדבר שבמנין שמחמת שהוא חשוב ויקר אצלו ית' עד שנק' דבר שדרכו למנות ע"כ נותן לו קיום באיש שיהי' קיים לעד לעולם כמ"ש ויעמידם לעד לעולם^רנט, ובחי' זו בנשמות ג"כ שהנשמה עצמה היא נצחיות^רס, וזהו ומספר את רובע ישראל^רסא וכדפרש"י בחומש, והיינו מ"ש המאו"א שהמספר הוא הדעת שהרי בחי' מספר זה זהו כענין וידע אלקים.

קיצור. ענין איש לא נעדר, שעומדים ברום עולם משי"ב, והיינו מרוב אונים כו', ועד"ז והמשכילים יזהירו לע"ל, וזהו המוציא במספר צבאם, שהם דבר

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org