ס"ג פי' ויאהב קללה שחפצתו ותאותו הוא הרציחה, וז"ל שנאת דמו של אדם בגופו, והמכון כדפרי'תקפב בלק"ת בביאור ע"פ בשעה שהקדימותקפג ענין שופך דם האדם באדםתקפד להמשיך חיות ויניקה מאדם דקדושה באדם בליעל, וזהו ויאהב קללה שהיא נוק' דקליפה כמ"ש במא"א אות ק' סעי' מ"ח, ובזח"א פ' תולדות דקמ"ג א' פי' ויאהב קללה קאי על הנחש שהביא קללה לעולם, וע' זהר ר"פ יתרו דס"ז ע"א, ובפ' פקודי דרנ"ב סע"ב ודרס"ה סע"ב דקאי על מי שאינו מקיים כבוד ועונג שבת כו', והנה יש ברוך ויש ארור, ואמר בזהר ר"פ ויגש דר"ה ע"ב שלכן נברא העולם בבית שיש בו סימן ברכה, ולא נברא באלף בגין דלא למיהב דוכתא לסט"א דאקרי ארור, ולכאו' אינו מובן הלא האלף בכתרתקפה והבית בחכ'תקפו, וא"כ איך ארור יש לו יניקה כו' אלא שזהו ע"ד דקמי' כחשיכה כאורהתקפז וזהו אף חובב עמיםתקפח, ע' בי"נ אות קוף סמ"ח ואפ"ל שהוא ע"ד מאריך אף, והנה אף מתחיל ג"כ באלף, ולכן אריכות הז'תקפט נמשך מחמת דקוב"ה ז"אתקצ סליק לעילא ולעילאתקצא בבחי' כתר כמ"ש הפי' בד"ה וארא אל אברהםתקצב, ואזי אין שום גילוי אלקות למטה, ולכן עיקר הברכה זהו ע"י אות ב' בחי' חכ', שע"י התלבשות אוא"ס מהכתר בחו"ב נמשך ההשפעה רק למקום הראוי כנודע מענין ויוציאנו ה' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"אתקצג, והיינו ע"י שנמשך ג"כ להאיר בבחי' גילוי עד שאמרו זה היינו בחי' זה אלי ואנוהו, וזהו בעבור זה עשה הוי' ליתקצד שכשנמשך בחי' זה <כו>
ּ היינו בחי' גילוי אזי עשה הוי' לי, לי ולא לותקצה, והיינו שהגילוי שבבחי' זה הוא דוקא בבחי' עם זו קניתתקצו כו', והיא הנק' ברכה ע"ד איהו ברוך ואיהי ברכה וע' במא"א אות ב' סל"זתקצז ובזהר תרומה קס"ב ואתחנן דרס"דתקצח. ואח"כ כשמשיבין אמן זהו דורנא דקיומאתקצט, גדול העונה אמן כי אמן מתחיל באלף שגם מבחי' האלף יומשך בבחי' הברכה כו' כמו עשה"ד התחיל באלף מהאי טעמא לאחר שכבר נברה"ע