מצוה להרבות בשארי ברכות כמו באכילת פירותו בכדי להשלים מספר מאה ברכות, ולהבין זה צ"ל שרש ענין הברכות, הנה בזח"ג עקב דר"ע סע"אז פי' בגיןח דברכתאט דבריך ב"נ לקוב"ה אתא לאמשכא חיין ממקורא דחיי'י לשמי' דקוב"ה קדישא, פי' מקורא דחיין היינו בחי' אור הכתר דאצי' שהוא נק' בחי' מקור ושרש לכל הנאצלים ולכל המשכת המוחין שבאצי' להביא ולהמשיך בהן תמיד בחי' אור חדש שזהו דוקא הנק' ברכה, והטעם שבבחי' הכתר דוקא ידוע להיותו בחי' הממוצע בין המאציל לנאצלים כמ"ש בע"חיא וע"כ גם בחי' תוס' אור חדש הנק' ברכה צריך ג"כ לבוא ע"י בחי' הכתר, להיותו בחי' ממוצע לעורר ג"כ בחי' המשכה חדשה מעצמיות המאציל כו' (ועכ"ז הברכה אינה כמו תפילה שע"י התפילה נמשך אור חדש לגמרייב כמשי"ת אי"ה משא"כ ע"י הברכה נמשך רק ממקור לבד כו'), והגם שאמרו בזהר שאו"א דאצי' נקראו תרין ריעיןיג דלא מתפרשין וזיווגייהו תדיריד כו', וא"כ בהכרח יש אור שפע תמידית מאור הכתר לחו"ב וכמ"ש והחכ' מאין תמצאטו, אך הנה מ"מ ענין הברכה במצות ברכת המזון להיותו בחי' אור חדש דוקא צריך לעורר ולהביא אור המשכה חדשה ע"י בחי' הכתר דוקא כדי שיבא אור חדש מעצמיות המאציל (הכוונה מבחי' עתיק שהוא מחצה העליון דכתר בחי' התחתונה שבמאציל, שגם בחי' זו בכלל מקור יחשב, ואינו דבר חדש לגמרי כמו ההמשכה שע"י התפילה רק לגבי בחי' זיווג דאו"א שית' נחשב אור חדש להיותו מלמעלה מאצי' שכבר נאצל כו'), משא"כ בבחי' זיווג דאו"א אינו מאיר רק מה שכבר נאצל ולא אור חדש, וכמ"ש בע"ח דיחוד או"אטז אינו אלא לצורך קיום