ולאדם לא מצא עזר, והוא מהרמב"ןקד שם, פי' עזר הוא בחי' שם והיינו שהנשמה קודם בואה לעולם לגוף אינה נקראת בשם כלל, לפי שמקור חוצבה הוא בבחי' מחשבה עלמין סתימין דלא אתגליין, ומה שנק' אברהם יצחק הוא אחרי התלבשות הנשמה בגוף, וזהו אחד הי' אברהם (יחזקאל ל"ג ך"ד) פי' שקודם ביאת הנשמה לגופו הי' בבחי' אחד דהיינו בבחי' המחשבה שמתאחד עם הנפש והן הם בחי' עלמין סתימין שהם מתייחדים באוא"ס ב"הקג כו', ונמצא שהשם אינה לבחי' הנשמה עצמה, והרי גם להגוף עצמו אין השם מועיל, אך השם מקשר הנשמה בגוף והחיות הנמשך מהנשמה ומחי' הגוף הוא נרשם בהשם, דהיינו ראובן החיות שלו באותיות ריש אלף כו' כי הוא מבחי' ראי', וכמשנת"ל בענין השמות ראובן שמעון כו'. והענין הוא דהנה כל דבר הגדול הצריך לצמצם א"ע להחיות שלמטה הימנו הוא רק בבחי' שמו שלעצמו א"צ שום שם רק בכדי להתגלות לאחרים צריך להשם, שכשמתגלה לאחרים אינו מתגלה לו בבחי' העצמיות כמו השכל רק בבחי' השם לבד, והנה נראה שהאותיות השם הם חומרים ואינם כלום רק שבו יש חיות מעט שמחי' את הגוף, והיינו כנודע שהאור והחיות המתפשט מהנשמה בגוף דהיינו החיות המתפשט בכל רמ"ח איבריםקה שבגוף אין זה מהות ועצמיות שבנשמה ממש, אלא רק בחי' גילוי והארה ממנו, וכמ"ש בסש"ב פנ"א, והמשכת הארה זו נשרש באותיות השם, לכן השם שייך דוקא בהתלבשות הנשמה בגוף שאז נמשך הארה מהנשמה להתפשט בגוף, וזהו ע"י בחי' השם, משא"כ קודם ירידתה בגוף הי' הארה זו כלולה במהותה ועצמותה בבחי' ביטול ממש ע"כ אינה נקראת בשם כי השם הוא רק בחי' הארה כו', משא"כ מהותה ועצמותה כו'קו.
קיצור. אם היות שהשם אינו נוגע עכ"ז מתלבש החיות באותיות השם וכמ"ש בסש"ב, והנשמה קודם בואה לגוף אין לה שם כמ"ש הרמב"ן, והגוף ג"כ אינו שייך לשם כ"א התקשרות הארת הנשמה עם הגוף ז"ע השם שבו נשרש הארה זו כו'.
ה) ושרש הענין הוא כיקז הנה השמות הם המחברים האורות עם הכלים פי' עד"מ שם האדם שבו ועל ידו הוא פונה לקוראיו בשמו, אבל כשהוא בפ"ע א"צ לשמו כלל, נמצא ענין בחי' השם הוא שבו וע"י ממשיכים אותו שיהי' נמשך ומתגלה, כמ"כ יובן למעלה ענין השמות שהם מחברים האורות עם הכלים, וזהו בבחי' ע"ס, והגם שבת"א פ' באקח נת' דשאר השמות מלבד ש' הוי' הם בהכלים דע"ס, אך מבואר במ"א בשם הבעש"ט נ"עקט דאין ר"ל שהשמות הם הכלים עצמן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור