תעשון אתי זהו מלאכים חמה ולבנה, אלקי כסף כ"א כרובי זהב, אלקי זהב שלא יוסיפו על ב', לא תעשון לכם בבתי כנסיות כ"א בבית עולמים, מ"מ פשטא דקרא צ"ל מוסב דע"ז.
יח כי מן השמים דברתי : יתרו כ, יט.
יט שמים אש ומים : בפיסקא הבאה מציין: מהמד"ר בראשית ספ"ד. ראה גם חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. סה"מ תרל"ג ח"ב ר"ע שסו.
יז רבינו נ"ע פי'. . שהתו'. . שמים אש ומים : תו"א בתחילתו כאן (הובא בסמוך בד"ה וצריך להבין).
כ השמים כסאי. . התו' : ישעי' סו, א. תו"א כאן א, ב (מובא בסמוך ד"ה וזהו השמים).
כא נ"ז. . ק"ח : פסוק יא. . פסוק ה.
כב למה נק' שמם שמים : ראה ב"ר פ"ד, ז. יל"ש בראשית א, א (רמז ג]. סה"מ תרל"ג שם.
כג לקמן בהג"ה : בד"ה וזהו השמים בסופה.
ד [במקום התיבות המובאות בפנים: ”וכ"מ בזהר. . כבוד אל" כתב] וכ"מ מהזהר בראשית ד"ח ע"א פי' השמים מספרים דא חתן דעאל לחופה, [מכאן מתחיל הערתו] דהנה חמשה דמים טמאים באשה, וצריכה בדיקה ופסיקת טהרה ושבעה נקיים. כן יובן בנש"י, דה"א דמים טמאים היינו הרע, ששרשו אינו רע, רק מה' גבורות קדושות, ובירידת ההשתלשלות נעשה רע ודמים טמאים. וצריכים בדיקה היינו בדיקת חמץ, [כאן נחתך הגליון, ואולי חסר ב' או ג' תיבות] היינו גסות, ושאור הוא היצה"ר כמארז"ל מי מעכב שאור שבעיסה מעכב. וכמו בפרט ז' נקיים, כן בכלל שבע שבתות. וכשם שבפרט פוסקת טהרה מבע"י, כך בכלל שבע שבתות תמימות דוקא. ואח"כ ראוי' ליחוד [הבא לקמן נרשם עה"ג ולא צויין לאיפה שייך — ”(ופעמים נמצא בזוהר, שהשמים מספרים על טבילה, וקאי ג"כ על מ"ת כי טבילה במים. ומים נמשכים מנהר. ומה שמו של נהר יובל שמו. וזהו שער הנו"ן דבינה כו')"]. וזהו דא חתן דעאל לחופא דקאי על מ"ת שנק' ביום חתונתו במשנה סוף תענית. והגם ששם משמע דקאי על לוחות אחרונות, דקאמר שם, לא הי' י"ט כט"ו באב וכיוהכ"פ, שזהו זמן לוחות אחרונות ביוהכ"פ. מ"מ על לוחות הראשונות וודאי קאי נמי ביום חתונתו. דאם לא הי' חטא העגל לא הי' השבירה והי' רק לוחות ראשונות. ורק המשנה מדברת כמו עתה שאין לנו רק לוחות אחרונות קאמר התם יוהכ"פ. ופי' מפרשי הזהר דעאל לחופה, היינו שז"א עולה בכתר לקבל כתר דז"א. וברמ"ז שם, להמשיך כתר לנוק'. ולכן כתוב בספרים, שבליל שבועות צריך להיות ניעור כל הלילה, משום שבלילה אין שום יחוד למע'. ורק תומ"י בכלות הלילה ויתחיל יום, אז עיקר היחוד. ולכן צריך להיות ניעור כל הלילה, להכין א"ע לקבל יחוד זה. ונמצא דהזוהר מפרש השמים מספרים על תורה, ולפי"ז כ"ש השמים דברתי והשמים כסאי קאי על תורה, וכפי' רבינו נ"ע.
אך הענין הוא דרבינו נ"ע פי' פסוק כי מן השמים דברתייח , שהתו' היא בחי' שמים אשיט ומיםיז וכמשי"ת, כי השמים כסאי פי' על התו'כ שהתו' שהיא בחי' שמים היא כסאו כבי'. וי"ל שהוא מגמ' פסחי' ד"ן ע"ב רבא רמי כתי' כי גדול עד שמים חסדך (תלים נ"ז ) וכתי' כי גדול מעל שמים חסדך (שם ק"חכא ) הא כיצד כאן בעושי' לשמה וכאן בעושי' שלא לשמה (עושי' לשמה מעל שמים ושלא לשמה עד שמים דמצוה מיהו קעביד כדרב יהודה, רש"י), וא"כ משמע קצת שהיא בחי' שמים רק שמי שעוסק לשמה מעל שמים, וכ"מ ממארז"ל למה נק' שמם שמיםכב ששמי' מעשיהם של בריות, והשומא ודאי היא ע"פ דרכי התו' כו'. וכ"מ בזהר כמשי"ת לקמן בהג"הכג מ"ש ע"פ השמים מספרי' כבוד אלד .
יח כי מן השמים דברתי : יתרו כ, יט.יט שמים אש ומים : בפיסקא הבאה מציין: מהמד"ר בראשית ספ"ד. ראה גם חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. סה"מ תרל"ג ח"ב ר"ע שסו.יז רבינו נ"ע פי'. . שהתו'. . שמים אש ומים : תו"א בתחילתו כאן (הובא בסמוך בד"ה וצריך להבין).כ השמים כסאי. . התו' : ישעי' סו, א. תו"א כאן א, ב (מובא בסמוך ד"ה וזהו השמים).כא נ"ז. . ק"ח : פסוק יא. . פסוק ה.כב למה נק' שמם שמים : ראה ב"ר פ"ד, ז. יל"ש בראשית א, א (רמז ג]. סה"מ תרל"ג שם.כג לקמן בהג"ה : בד"ה וזהו השמים בסופה.ד [במקום התיבות המובאות בפנים: ”וכ"מ בזהר. . כבוד אל" כתב] וכ"מ מהזהר בראשית ד"ח ע"א פי' השמים מספרים דא חתן דעאל לחופה, [מכאן מתחיל הערתו] דהנה חמשה דמים טמאים באשה, וצריכה בדיקה ופסיקת טהרה ושבעה נקיים. כן יובן בנש"י, דה"א דמים טמאים היינו הרע, ששרשו אינו רע, רק מה' גבורות קדושות, ובירידת ההשתלשלות נעשה רע ודמים טמאים. וצריכים בדיקה היינו בדיקת חמץ, [כאן נחתך הגליון, ואולי חסר ב' או ג' תיבות] היינו גסות, ושאור הוא היצה"ר כמארז"ל מי מעכב שאור שבעיסה מעכב. וכמו בפרט ז' נקיים, כן בכלל שבע שבתות. וכשם שבפרט פוסקת טהרה מבע"י, כך בכלל שבע שבתות תמימות דוקא. ואח"כ ראוי' ליחוד [הבא לקמן נרשם עה"ג ולא צויין לאיפה שייך — ”(ופעמים נמצא בזוהר, שהשמים מספרים על טבילה, וקאי ג"כ על מ"ת כי טבילה במים. ומים נמשכים מנהר. ומה שמו של נהר יובל שמו. וזהו שער הנו"ן דבינה כו')"]. וזהו דא חתן דעאל לחופא דקאי על מ"ת שנק' ביום חתונתו במשנה סוף תענית. והגם ששם משמע דקאי על לוחות אחרונות, דקאמר שם, לא הי' י"ט כט"ו באב וכיוהכ"פ, שזהו זמן לוחות אחרונות ביוהכ"פ. מ"מ על לוחות הראשונות וודאי קאי נמי ביום חתונתו. דאם לא הי' חטא העגל לא הי' השבירה והי' רק לוחות ראשונות. ורק המשנה מדברת כמו עתה שאין לנו רק לוחות אחרונות קאמר התם יוהכ"פ. ופי' מפרשי הזהר דעאל לחופה, היינו שז"א עולה בכתר לקבל כתר דז"א. וברמ"ז שם, להמשיך כתר לנוק'. ולכן כתוב בספרים, שבליל שבועות צריך להיות ניעור כל הלילה, משום שבלילה אין שום יחוד למע'. ורק תומ"י בכלות הלילה ויתחיל יום, אז עיקר היחוד. ולכן צריך להיות ניעור כל הלילה, להכין א"ע לקבל יחוד זה. ונמצא דהזוהר מפרש השמים מספרים על תורה, ולפי"ז כ"ש השמים דברתי והשמים כסאי קאי על תורה, וכפי' רבינו נ"ע.ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org