ח"ת מח"ע בחי' ונרגן מפריד אלוףתרצא, וגורם בחי' רגליה יורדות כו', ולא נעשה הבירור מעה"ד טו"ר שעיקר הכח לברר הוא ע"י כח מה וביטול בחכמה אתברירו כנ"ל ולכן נעשית לו כו'תרצב ע"ד שנהפך המטה לנחש, ואז נק' חוה לשון חויא כפשוטו כמשארז"ל ברבות בראשית ספ"ך בפי' חוה, חוייאתרצג חיוךתרצד ואת חוייא דאדם כו' ע"שתרצה כי הנחש הוא ג"ק הטמאותתרצו היונקי' מק"נתרצז, וק"נ יונקת מהמ' הנק' חוהתרצח כו', וזהו ע"ד הנחש השיאניתרצט, בא נחש על חוהתש, ומזה נמשך הזוהמא, כמ"כ שייך בחי' זו בעוסק בתשבע"פ הנק' חוה בדרך לא זכה שאמרו פ"ז דיומאתשא שנעשית לו סם מות מפני שממשיך באתשב נחש כו', ועמ"ש בבה"ז פ' וישלחתשג בענין ופושעים יכשלו בםתשד דקאי על לא זכה כו', ועמ"ש מענין תשב"כ ותשבע"פ שהם עה"ח ועה"ד בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשהתשה, ובאג"ה בד"ה והמשכילים יזהירותשו כו' ועמ"ש ע"פ וברך את לחמך ואת מימיךתשז <עב>
ּ דקאי על תשב"כ ותשבע"פ, וזהו ענין דואג ואחיתופל כו' שנטרדותשח כו', וע"כ כדי להיות זכה נעשית לו סם חיים לזה צ"ל חותם בברוך, וע' בבה"ז ר"פ בראשית במאמר כשושנהתשט בין החוחים, שלפי שהיא בין החוחים נמשך בה י"ג מדה"ר מא"א לנטרא לה, וברבות ס"פ במדבר פ"התשי ע"פ למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לךתשיא, דורש אחטם לשון חותם כו' שימני כחותם כו' והיא גרמה להם שלא נכרתו בגלות הוי לבלתי הכריתך עכ"ל.