עלה ברצונו כו' מחמת כי טבע הטוב להטיברכד, וכמ"ש בע"חרכה. והפי' הב' בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה שבכדי להיות העולם שכולל בחי' מקום וזמן שעולם הוא בחי' מקום כנ"ל בענין עולם שנה נפש, וגם כולל זמן ג"כ כמו ועבדו לעולם שפי' עד זמן היובלרכו שהוא זמן ארוך שנק' עולם, ועכ"ז הוא זמן כו'. ובכדי שיהי' העולם בבחי' מקום וזמן צריכים לבנות מדת החסד דאצי', והגם כי מתחילת הבריאה נברא העולם מצד כי חפץ חסד הוא שגם לפי' הב' כן הוא, עכ"ז עכשיו באתעדל"ת תלי' מילתארכז שצריכים להמשיך ולבנות מדת החסד שתלוי במעשה התחתונים, וזהו כי אמרתי עולם זהו ע"י חסד יבנה, שע"י בנין החסד יתקיים העולם כו'.
ואמנם צ"ל שהרי ארז"ל בפרק שנו חכמים, כל מה שברא הקב"ה בעולמורכח לא ברארכט אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמירל ולכבודי בראתירלא כו', וכתיב כל פעל ה' למענהורלב, ולפי מה שנת"ל בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה משמע להיפך שהוא רק חסד חנם להיטיב לברואיו לבד. אך הענין הוא דהנה קושי' זו עצמה יש ג"כ במעשה המצותרלג שהרי ארז"ל בילקוט האזינו רמז תתקמ"ה בשם הפסיקתא בשעה שישראל ערש"מ מוסיפיםרלד כח וגבורה שנאמר ועתה יגדל נא כח אד'רלה שע"י מעשה המצות נעשה הגדלה בבחי' כח אד' וכתיב הבו גודל לאלקינו, תנו עוז לאלקיםרלו, שישראל ע"י עבודתם במעהמ"צ מוסיפים כח כו', ולהיפך ח"ו כשמכעיסים אותו כביכול כתיב צור ילדךרלח תשירלז, וכ"ה במד"ר איכה בפ' ויצא מבת ציון, רע"ז בשם ר"י בר' סימון בזמן שישראל ערש"מ מוסיפים כח בגבורה ש"מ כד"א באלקים נעשה חיל (תילים ס') ובזמן שאערש"מ כביכול מתישים כח ש"מ דכתיב צור ילדך תשי (דברים ל"ב) וכנ"ל נמצא מובן היטיב שמעשה המצות פועלים שינוי למעליותא, ובמד"ר בראשית ר"פ מ"דרלט משמע להיפך דאיתא התם ע"פ אמרת ה' צרופה (תילים י"ח ל"א) וכי מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן