חייב אדם לברך ק' ברכות
פט
העולמות דהיינו לחדש הישנות בלבד (וא"כ כוונתינו בזה על בחי' יחוד חיצוני דחו"ב, אבל בחי' יחוד הפנימי דחו"ב ממשיך אור חדש לגמרי, ובאמת זהו ע"י מס"נ דק"ש והמשכת או"ח דתפילהיז שזהו למעלה מבחי' ברכה וכמשי"ת אי"ה), וזהו שאמר בזהר דברכתא דבריך ב"נ לקוב"ה שהוא בחי' ז"א אתא לאמשכא חיין ממקורא דחיייח פי' בחי' אור חדש ע"י אמצעית אור הכתר וזהו דכתיב וברכת את ה' אלקיךיט דקאי על בחי' או"א שנק' הוי' אלקיך ועליהם ג"כ יאיר אור חדש הנק' ברכה, ופי' לשמיאכ דקוב"ה קדישא תי' קדישא זה קאי אתיבת שמיא, והיינו כאילו אמר לשמיא קדישא דקוב"ה, ור"ל בחי' המל' שנק' שמי' דקוב"ה כידוע בפי' ויעש דוד שםכא נק' שמי' קדישא להיותה מקבלת משרשה מבחי' אור אבא שנק' קדשכב כידוע משום דאבא יסד ברתאכג, וכידוע ששרש הדבור נמשך <ב>
ּ מבחי' חכמה, ועד"מ התינוק קודם שיגיע לעת החכמה לא יוכל לצרף אותיות הדבור, וכמו שמתרגמינן ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללאכד, ובכאן שממשיכין או"ח מבחי' הכתר שנק' מקור, אמר להיכן באה עיקר סיום שפע זאת לזה אמר לשמי' דקוב"ה קדישא, לפי שנעוץ סופן בתחילתןכה, ותחילתן בסופן דהיינו מכתר למל', וזהו פי' וברכת את הוי' פי' את היינו את הטפלכו דהיינו בחי' המל' שעולה למעלה לקבל ברכת הארה המשכה חדשה מעצמיות המאציל, וזהו ג"כ ענין כוס של ברכה, כוס בגימ' אלקי'כז בחי' מל'כח כו' וע"י הברכה נמשך עד בחי' הכוס בחי' מל', וא"כ הכוס הוא המקבל הברכה וזהו כוס של ברכה כו'.
קיצור. שרש ענין הברכות לאמשכא חיין ממקורא דחיי שהוא בחי' אור הכתר, בחי' או"ח, והגם שגם או"א זיווגייהו תדיר זהו ממה שכבר נאצל, אבל ע"י הברכה ממשיכים מהמקור, וההמשכה היא לשמא דקדב"ה קדישא היינו בחי' המל' שנק' שמא קדישא ששרשה מהחכ', וזהו וברכת את, נסוב"ת ותחב"ס.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תרל"ח
- מזהה
- rh-ngxjv9xv
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.