ועומק השכל אינו מתגלה ממש בהאותיות כ"א מוסתר ונעלם בהם בבחי' הסתר והעלם, ולכן ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי'צה עד ארבעים שנין והיינו מפני שעומק השכל של השפעת הרב הי' עדיין בבחי' הסתר והעלם ממנו, אלא שאעפ"כ לאחר ארבעים שנין קאים לפי שמ"מ הי' דעתי' דרביה בבחי' מקיף עליו שמוסתר ומלובש בתוך האותיות שקיבל מרבו בבחי' הסתר והעלם, ואחר מ' שנין נמשך מהעלם אל הגילוי, נמצא מובןצו שהאותיות שהם לבושי' היינו שמסתירי' שהפנימיות לא יתגלה רק החיצוני' נמשך ומתגלה, ומ"מ בהעלם יש בהם גם הפנימיות, מפני כי החיצוני' שמאיר בהם מוכרח להיות חיצונית מן בחי' הפנימיות, ולכן לאחר מ' שנין קאיםצז, ויובן זה עוד מעניןצח מארז"ל בסנהדרין דל"ה הטעם שאין דנין בע"ש וגומרים באחד בשבת משום דמנשי טעמייהו, ואע"ג דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבי' דברי המזכים ודברי המחייבין, פי' רש"י דמ"מ לבא דאינשי לא כתבי כו' ונשכח מלבו ישובו לטעמי'צט כו' והיינו מפניק שפנימיות הסברא אינו מתגלה כלל מתוך האותיות כ"א מוסתר ונעלם, והענין הוא דהנה בהשגת השכל יש ב' בחי' הא' מה שיכול לפרש ולהביא השכל בדבור או בכתב, הב'קב הוא עצם השכל ועומק המושג מה שאינו יכול להסביר כלל בדבור, ויובן זהקג ע"ד מ"ש בפע"ח שעט"ז פ"א שהשיג האריז"ל בשעת השינה בשבת רזין עילאין מה שלא יספיק לדרוש זה בשמונים שנהקא, והיינו לפי שהשגתו הי' בבחי' ראי' עצם החכ', ולא בבחי' שמיעה והבנה ולכן במעט רגע יוכל להשיג ולראות מה שיצטרך זמן רב לפרש בדבור כו', וכעין זה עד"מ הוא לחכימא ברמיזאקה שא"צ לזה הקדמת דברים והסבר כ"א ע"י הרמיזה משיג עצם השכל ושרשו, ועד"ז הוא ענין הטעמי' והנגינות שבתושב"כ שהם כמו רמיזות עד"מ שעי"ז מתגלה אפס קצה מח"ע מה שלא יוכל לבוא ולהתגלות באותיות התורה דהיינו מה שא"א להתגלות בדבור, שמה שנמשך בדבור ואותיות זהו רק חיצוני' ח"ע נובלות חכמה שלמעלה תורהקו זהו המתגלה באותיות התורהקז, אבל הגילוי מפנימי' ועצמיות ח"ע א"א להתגלות בדבור ואותיות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור