שב

ונאצלים בהשתל' שהם כל או"א^י מדרגה ובחי' א' פרטיות בלבד אבל האדם הוא בחי' כוללת שכלול מכל ההשתל' ויש בו מכל הפרצופי' יחד וכולהו איתנהו בי' כו' ואינו מע"ס בבחי' פרטיות בלבד^יא וע"כ כל העולמות כלולים בו וכמבואר בזהר^יב (ונק' עולם קטן^יג כו'), (וכ"ה^יד במד"ר בראשית פי"ב^טו אם אני בורא אותו מן העליוני' או מן התחתוני' הרי יש קנאה במע"ב, אלא אני בורא מן העליונים ומן התחתוני', שנמצא כולל עליוני' ותחתוני') וזהו שנא' בו נעשה לשון רבים לפי שמכולם נעשה דהיינו מכל הי"ס בכלל ולכך כלול הוא מכל המדרגות, משא"כ בשאר נברא זולתו שאין התהוותן אלא מבחי' ומדרגה פרטי' כמו האור מן החסד^טז והרקיע מן הת"ת^יז וכיוצא ולכך נאמר בהן לשון יחיד ויאמר אלקי' יהי אור^יח יהי רקיע כו'. והמופת לזה שהאדם כלול מכולן כנ"ל הנה אנו רואים זה ממעשה המצות שנצטוה האדם, דידוע שכל עיקר המצות הן רק להמשיך אורות עליונים בכלים כו' וכמו ע"י הטלית נמשך אור מקיף לנוק'^יט וציצית הטלית הן בשביל^כא מוחין דנוק'^כ כו' ואכילת מצה מוחי' דקטנות דנוק' כו'^כב, ובג' סעודות השבת אנו רואים דסעודה הראשונה בשביל חקל תפוחין שהוא בבחי' מל' והשלישית בבחי' עתיק^כג כו', ויש מצות שהן בבחי'^כד ז"א כמו הלולב (ומיניו שהם המשכת הדעת לנוק' דז"א העומדת בחזה^כה ) דז"א ומצות ת"ת

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org