להבין כללות ענין מצות פרה אדומה
תשפד
וא"ש הא דתנן יפה שעה א' כו', והמצות ממשיכות מ"ד דאצילות ושרשן ממו"ס דא"א כו' ובאג"ה סי' ל"ה ד"ה להבין מ"ש בפע"ח שע"י תומ"צ מוסיפין אור באצי' כו', ופי' מוסיפין היינו כי יש מה שבא בסוד שורש שהוא חוק הקצוב להחיות העולמות ויש מה שבא בסוד תוספת ע"י תומ"צ והתוס' מרובה על העיקר כמבואר באריכות בהקדמת מוהרנ"ש לספר פע"ח והובא בלק"ת בביאור ע"פ שבת שבתון בתחילתו. והענין הוא דהנה יש להבין ענין געה"ע והתחתון שהרי הוא נברא מאין ליש מכבר משי"ב כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, וצ"ל שהרי עיקר ענין העדן והעונג מבחי' זיו השכינה בגן הזה נעשה ע"י מע"ט בעוה"ז שזהו פי' שכר מצוה מצוה דהיינו שהשכר והזיו נמשך מן המצוה עצמה (ועמ"ש מזה בת"א בד"ה ואתה תצוה את בנ"י) ומי שלא עשה טוב מימיו הרי חסר חלק העדן והזיו שמחמת מע"ט שהי' עושה ואפי' חיסר המצות יום אחד חיסר ההמשכה כמ"ש בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא, וא"כ לכאו' קודם שנברא האדם אין מקום להשראת העדן והעונג בגן הזה ולמה יקרא ג"ע כו'. אך הענין הוא דבודאי נמשך מבחי' עדן בגן הזה כמו בבחי' אצי' משי"ב כדרך כל בריאה מאין ליש אלא שהוא במדה וקצבה והוא ענין זיו השכינה שבתמידות שופע בגן הזה (הגה"ה וע' במא"א אות ז' סעיף י"ח, דפי' זיו נק' היסוד, כי ממנו הזיו יוצא למל' ועד"ז נק' ירח זיו שבו נולדו זיוותני העולם שהם האבות שהמשיכו אור לעולם שלא יהי' מתנהג באפילה כמ"ש ברבות בראשית פ"ב ויהי אור זה אברהם כו' ועכ"פ ענין זיו השכינה זהו כמ"ש יאר ה' פניו דתרגום ינהר ה' שכינתי' כו' וע' בבה"ז פ' אחרי דבעולמות בי"ע נמשך השפע מז"ת שבמל', אבל בג"ע מאיר ג"ר שבמל' כו' ע"ש עכ"ה) וכמשל בחי' זו לנטיעת עצי הגן והוא עד"מ הידוע כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, כמ"כ ענין שפע האלקי' בנטיעת הגן הזה הנה לגבי מקורו ושרשו שבאצי' ששם העונג הגבה מאד יותר הוא כדוגמת העשב לגבי המזל המגדלו ומצמיחו מאין ליש וכמו העונג הנרגש בהאדם מדבר החכ' שמתענג בה שלא יתענג עד שמבין בהשגה דוקא (כמ"ש מזה בסידור בדרוש ברכת הזימון גבי פי' לויתן ובלקו"ת בד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ספ"ג ע"ש) שגילוי התענוג הוא בבינה אבל בחכ' הוא בחי' אין שאינו נרגש ומושג, כמ"כ בחי' גן שבעדן הוא העונג כשנשפל בבינה שבמלכות דאצי' שהוא הרקיע שע"ג ראשי החיות ועמ"ש בלק"ת פ' תזריע בפי' מתיבתא דרקיע, והעדן הוא התענוג עליון שבחכ' דאצי' שאין התענוג נרגש והוא לגבי
נטיעת הגן כמו המזל רוחני המצמיח העשב לגבי העשב (הג"ה ועמ"ש מזה בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו שגם חכ' דבריאה לגבי חכ' דאצי' זהו כמשל מתיקות התפוח גשמי לגבי מתיקות רוחני שבהמזל ושורש חכמה דאצי' נמשך ממו"ס שבו מאיר בחי' עת"י בבחי' פנימי' ומשם שרש ההשפעה בג"ע כמבואר בדרוש ג' בחי' אדם, והשפעה זו זהו ע"ד גידול העשב גשמי מהמזל המכה בו וכן למעלה בג"ע שייך בחי' עשב שהוא ענין ע"ב שין שהוא המשכת הדעת את ה' כמ"ש בת"א בד"ה ואלה המשפטים והוא מהת"ז תיקון נ"א ובמא"א ע' סעיף ס"א ע"ש, וע' בזהר ויקרא דף י"ב ע"א בפי' תדשא הארץ דשא עשב שהוא ענין יחוד זו"נ כו' ע"ש, וא"כ אם זהו נק' עשב עד"ז
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-hc90t24q
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.