ביאור על תורה מי מנה [ג' בחי' אדם]
תתקעד
בחי' האצי' הרי יש פרגוד ומסך בין אצי' לבריאה וגם כל הפרצופי' דע"י וא"א מסתיימין עד המסך ההוא, וזהו פליאה לכאורה איך בין אצי' לבריאה יש מסך וא"ק שלמעלה מעלה מעתיק וא"א נמשך גם בבי"ע, אלא שזהו מטעם הנ"ל שבחי' א"ק הוא מחה"ק שכולל כל העולמות כאחד ממש מתחלת האצי' עד סוף העשי' משא"כ בחי' עתיק וא"א ואצי' הם בחי' פרטים ולכן בין אצי' לבריאה יש פרסא שאין ערוך בריאה לאצילות אבל מחה"ק כוללת שניהם בהשוואה אחת, ואדרבה סוף מעשה עבמח"ת, רק שמ"מ הוא בחי' מקיף על כל העולמות ולא בבחי' גילוי ממש, אבל עכ"פ נמצא בחי' א"ק גם בעשי' שהרי במחה"ק יש בחי' עשי' כמו שיש שם בחי' אצילות, משא"כ בחי' אצי' שהוא בחי' פרטי אין שייך שיהי' נמשך בבריאה כו'. (ובזה יש לפרש פי' הפסוק וה' פקד את שרה כאשר אמר ואח"כ ויעש ה' לשרה כו', נזכר ג' דברים אמר פקד ויעש, והנה שרה היא מל' דאצילות ל' שררה הוא בחי' אנא אמלוך ותכלית בריאת כל העולמות כמ"ש לכבודי בראתיו, והנה ההפרש בין אמירה לפקידה שאמירה הוא בלב והפקידה הוא כשזוכר הדבר שהוסכם כבר בלבו להביאו לידי גילוי למעשה, אך גם הפקידה הוא רק הרצון להביאו לידי מעשה, ואח"כ העשיה הוא כשבא הדבר בפו"מ, וכמבואר אצלינו במ"א פי' מאמר הזוהר ע"פ זה, ושם נת' זה דפקידה הוא כשקרוב למעשה, אבל זכירה ואמירה בלבו הוא כשהוסכם בלבו כן אבל עדיין רחוק מן המעשה, וכמו עד"מ מהלכה להלכה למעשה הוא נפ"מ גדול כידוע בגמ' שאין למידין כו' הלכה ממשנה עד שאומרי' לו הלכה למעשה, ושם נתבאר הפי' בהפסוק ולפי מ"ש כאן בענין ג' בחי' אדם יש לפרשו ע"ד מ"ש כאן, דכאשר אמר הוא בחי' מחה"ק שנשאר ההסכם שם על בחי' אנא אמלוך שזו בחי' שרה ל' שררה אין מלך בלא עם, ואח"כ וה' פקד את שרה הוא כשנמשך הרצון ממש לברוא העולמות שהוא הרצון הנמשך מההסכם ונק' אדם דיצי' כמ"ש לקמן אי"ה, ואח"כ ויעש הוא בחי' התהוות אדם דעשי' ממש).
ח) וזהו שנק' א"ק אדם דבריאה וע"י וא"א נק' אדם דיצי', כי הנה כתיב יוצר אור ובורא חשך, פי' בריאה הוא בחי' המחשבה שהוא יש מאין שהתהוות האותיות הוא יש מאין והיינו בחי' התהוות המח' ויצי' בחי' הדבור שהוא בחי' צורה שמצייר האותיות שבמחשבה ממש ואינו התהוות דבר חדש יש מאין רק גילוי ההעלם כי מה שחושב הוא מדבר וא"כ כבר הי' לעולמים במח' האותיות והשכל שמדבר רק שאז הי' בבחי' ההעלם ולכן נק' בורא חשך ועכשיו הדבור ממשיך בבחי' גילוי וזהו יוצר אור, ועד"ז יובן שעת"י וא"א נק' אדם דיצי' שהוא הגילוי מההעלם דהיינו מבחי' א"ק שהוא אור כללי ונק' מחה"ק, וכשנמשכו משם האורות בבחי' גילוי לפרטים ה"ז גילוי מההעלם ע"כ נק' יצירה כגילוי הדבור מן המחשבה שג"כ במח' נכלל מה שידבר שעה אחת נכלל זה במח' בסקירה א' שהוא כמו כלל לגבי פרט, ואמנם נק' א"ק בריאה יש מאין שזהו עיקר ההתחדשות ובריאת יש מאין כי להיות מא"ס ב"ה התהוות מקור לע"ס זהו חידוש יש מאין ממש והי' ע"י צמצום ומקו"פ עד שנשאר רק רשימו ומזה הוא בריאת א"ק הנק' מחה"ק שבמח' זו ממש נתהוו כל העולמות ממש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב כמ"ש במ"א והם כלולי' בבחי' זו הנק' א"ק ולכן התהוות זו היא עיקר הבריאה יש מאין וע"כ נק' אדם דבריאה, וזהו שכ' בזוהר שמות דבמחשבה אחת ברא הקב"ה את כל העולמות והיינו שית אלפי שני דהוי עלמא ואלף השביעי וימוהמ"ש ותחה"מ ונון אלפים יובלות הכל נכללו ונתהוו ע"י מח' א' הנ"ל הוא בחי' א"ק ואח"כ מה שנמשך ממנו בבחי' גילוי להיות כל בחי' כמו שהיא זהו רק המשכה מהעלם אל הגילוי, ולכן נק' עת"י וא"א אדם דיצי' והיינו המשכת הרצון בפרט מהמחה"ק, וזהו לכבודי בראתיו יצרתיו ואח"כ כתיב אף עשיתיו בחי' המעשה כתיב בלשון אף לפי שהמעשה דבר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-0sncg1cd
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.