ביאור על תורה מי מנה [ג' בחי' אדם]
תתקעא
הקב"ה שגם גופו לא הי' ילוד אשה כ"א מהקב"ה כמו הנשמה משא"כ הבאים אחריו הנה ג' שותפים נמצא הגוף נולד מאב ואם רק הקב"ה נותן בו נשמה, ובודאי שאין ערך כלל וכלל גוף הילוד אשה לגבי יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וכן שמעתי הלשון מרבינו ז"ל שאמר בענין אדה"ר, שאדה"ר הי' הולך בהיכלות כי בחי' אדם הוא למעלה מהבעש"ט והאריז"ל וגם מרשב"י כי הי' בערך אחר ממש שהרי הי' יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, ע"כ. הרי אמר דגם רשב"י (שאמר על עצמו אם שנים הם אני ובני הם) אינו מערך כלל של בחי' אדה"ר והיינו להיותו יציר כפיו של הקב"ה שגם גופו לא הי' ילוד אשה כמו הנשמה, וכך יובן הנמשל מזה בבחי' אדם קדמון על שאר הפרצופי' דאצי' דהנה כמו שלמטה ע"י יחוד דו"נ נולד ילד כך למעלה הולדת ז"א ונוק' הוא ע"י יחוד או"א והולדת או"א ע"י יחוד מ"ה וב"ן דא"א ועד"ז למעלה יותר כו' רק שזהו הולדת גוף זו"נ ר"ל הכלים דע"ס אבל האור נמשך מא"ס ב"ה והיינו הקב"ה נותן בו נשמה, אמנם כ"ז בהפרצופים שנתהוו אחר א"ק אז נתהוו הכלים ע"י יחוד זו"נ כנ"ל, אבל בחי' א"ק הוא התהוות בחי' כלים מחדש מא"ס ב"ה שעדיין לא הי' התהוות בחי' כלים שיתכן לומר שישתלשלו מהם הנק' יחוד או"א כנ"ל, א"כ גם בחי' הנק' גוף וכלים שבא"ק נתהווה מהקב"ה הוא אא"ס ב"ה ממש כמו למטה בחי' אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה, לכן אין שאר כל הפרצופים אפילו דאו"א ולמעלה מהן כו' ערוך כלל לבחי' א"ק שהכלים שלהם נשתלשלו ונתהוו מיחוד דו"נ כו', וז"ש בע"ח שמ"א פרק ז' שגם גופות דא"ק אינן גופות ממש ח"ו רק שרש נשמות דגופות כו' יעו"ש ולכן נק' א"ק וכמו עד"מ שאדה"ר נק' אדם קדמאה דהיינו שאינו ילוד אשה אע"פ שהוא מחודש כן נק' בחי' אדם קדמון דהיינו שאין התהוותו ע"י יחוד דו"נ כ"א מהא"ס ב"ה לבדו וע' בזוהר ס"פ תרומה).
ו) ועתה אחר שנת' דענין א"ק הוא האור כללי שכולל כל המציאות דאבי"ע כנ"ל, צריך לבאר קצת יותר להבין מעט מזעיר ענין בחי' זו. והנה בחי' זו היא הנק' בזוהר רעדכ"ר ופי' רעוא דכל רעוין הוא הרצון שממנו נמשכי' כל הרצונות והיינו כי בחי' א"ק הוא הנק' מחה"ק, ויובן ענין מחה"ק עד"מ באדה"ת דאנו רואים שיש ב' רצונות (פי' לא ב' רצונות הנז"ל אות א' דאית רצון שלמטה מהשכל ואית רצון שלמעלה מהשכל כי גם ברצון שלמעלה מן השכל יש ב' בחי' וע"ז כוונתינו כאן וכן שייכים ב' בחי' אלו ג"כ ברצון שלמטה מהשכל), הא' רצון ממש דהיינו כשיחפוץ באיזה דבר עד שתמשך נפשו אליו ממש ויטה לדבר ההוא להדביקו אליו ולהשיגו, אך יש עוד בחי' רצון שלפני רצון זה, והוא שאינו נמשך נפשו עדיין לאותו הדבר ע"ד בחי' המשכה והטי' ממש לאותו הדבר ולהשתוקק אליו, כ"א שהוחלט והוסכם אצל עצמותו שראוי ונכון להיות רוצה בדבר ההוא שיבוא לידי מעשה שנמצא עדיין איננו רוצה ונמשך ממש להדבר רק שזהו ההסכם שראוי להיות רוצה ונמשך אחר הדבר, אבל עדיין אין כאן רצון והמשכה ממש רק הסכם על הדבר. והנה מובן איך שיש בכל אדם בחי' זו לפני הרצון כי כשעולה איזה ענין במחשבתו לעשותו כמו לבנות בית הנה מיד בעלות מח' זו אצלו ודאי לא תומ"י ממש יומשך לו רצון ממש לזה, כי הרי בהכרח לכל בר דעת שישקול בדעתו אם ראוי לחפוץ ולרצות בזה או שמא אין ראוי כלל לרצות ולחפוץ בזה כ"א לדחותו ממנו ואז אח"כ כאשר נשאר אצלו שטוב הדבר וראוי לרצות בו, הנה תחלת רצון זה בהדבר הוא רק ענין הסכם לבד (להכריע משיקול הדעת שהי' אצלו שמא לא ירצה שנשאר ההסכם שירצה) על הדבר, ואח"כ כשכבר הוסכם והוחלט אצלו שירצה בהדבר אזי מביא רצונו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-q9segbm7
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.