א'יג12

המעשה, כמ"ש ששת ימים תעבוד, דהיינו כמו עד"מ המלאכות גשמיי' החורש והזורע והקוצר כו', כך הוא בעבודת ה' בתפלה בכל ששת ימי המעשה צ"ל בחי' עבודה זו ביגיעת הנפש ויגיעת בשר להתבונן בגדולת ה' ולהוליד אהוי"ר לה' ולהוציא מלבו הרצונות זרות דנה"ב עד שיהי' לו רק רצון א' לאביו שבשמים, שכל זה הוא ע"י מלחמה גדולה עם היצר וכמ"ש בלק"א (מן פרק עד פרק י"ג), וכמ"ש בזהר שעת צלותא שעת קרבא, וכמו שאמרו במדרש סמוך לפלטין שלך לא נצחת, דהיינו אם לא פעל להפך מדותיו הרעות ולהמשיך גלוי אלקות בקרבו ע"י צלותא כו', איך יוכל להמשיך גילוי אלקות בעולם ע"י מעשה המצות, ע"כ צריך תחילה לכבוש גופו בכוונה שבתפילה ואח"כ ימשיך גילוי אלקות בעולם ע"י מעשה המצות, ומזה הטעם אסור לאכול קודם התפילה שאז עדיין הנשמה באפו ואין יכול לברר המאכל ולהעלותו עד אחר התפילה שאז מתפשטת הנשמה בכל הגוף ועי"ז יוכל אח"כ להעלות המאכל ולברר הטוב מן הרע ונק' האכילה ג"כ מלחמה כמ"ש בזהר על פום חרבא ייכל נהמא והיינו להלחם עם היצר שלא יהי' האכילה בתאוה רק לש"ש ועי"ז מברר הטוב כו', וכ"ז הוא העבודה בששת ימי המעשה וזהו בחי' יעקב עבדי שהעבודה זו הוא עמל ויגיעה כנ"ל, אבל בשבת הוא בחי' מנוחה ואין נמצא בו עמל כלל כמ"ש כי בו שבת, וזהו בחי' ישראל שיר אל שהוא השירה של בחי' אל דכתיב וחסד אל כל היום שמשורר בשבת, והיינו שתפילה דשבת היא התענגות מגדולת ה' שמתענגים ישראל בתפילה ע"י ההתבוננות וההשגה בגדולת ה', וכמ"ש טעמו וראו כי טוב ה', וכתיב ישמח ישראל בעושיו וגומר, לכן לא ראה עמל בישראל כי אין עבודה בבחי' עמל כלל רק להתענג על ה' וקראת לשבת עונג, והטעם שא"צ בשבת לבחי' עמל ויגיעה הנ"ל שבחול הוא כי הנה שבת אותיו' תשב, היינו שבחול הוא בחי' ירידת החיות להיות בחי' מלך אלקים על גוים רגליה יורדות וכו' והיינו ששם אלקים הוא המסתיר כו' כנודע בענין שמש ומגן כו', לכן צ"ל הצעקה בתפילה לצאת מן ההסתר כו', אבל בשבת אותיות תשב עליות העולמות לכך נק' שיר אל ולא שיר אלקים כי יוצאים מבחי' ההסתר כו' ולכן אין שייך צעקה רק אדרבה התענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת, וזהו ג"כ ממש ההפרש בין בחי' יעקב לבחי' ישראל, וכמ"ש לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל כו' כי שרית עם אלקים כו' היינו שמשתרר על שם אלקים המסתיר שלא יהיה מסתיר עוד (משא"כ בחי' יעקב י' עקב היינו שממשיך מוחין עליונים להאיר ע"י מסך זה דאלקים, וזהו י' עקב כי ב' פעמי' אלקים גימטריא עק"ב כמ"ש בכוונות והוא ממשיך היו"ד לשם) ויהי' גילוי שם הוי' וז"ש הוי' אלקיו עמו, עמו ממש שבשבת מתגלה בנפשו בחי' אלקות בבחינת גילוי ממש, משא"כ בחול אין מתגלה אלקות בנפשו בבחי' גילוי כ"א הוא צועק מנקודת לבבו לה' ורוצה שיתגלה בו בבחי' גילוי, אבל בשבת הוא הגילוי ממש וז"ש ה' אלקיו עמו (וכענין מ"ש במ"א בפי' ולא באש הוי' שאין שם הוי' מתגלה בהרשפי אש דתפילה רק הרשפי אש הוא להוי' משא"כ אח"כ בקול דממה דקה בחי' ביטול תמן קאתי מלכא והוא

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org