אז ישיר ישראל
תתסג
ג) כי הנה כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת. והענין דאע"פ שכבר נברא הג"ע מקדם אך כדי להוסיף ולהגדיל המשכת האור בג"ע הניחו לאדם שם שיעבוד וישמור הג"ע והוא ע"י המצות שיעשה האדם כאמרם לעבדה זו רמ"ח מ"ע כו'. והיינו לפי שהמצות הם בחי' פנימיות רצון העליון ולכן נתלבשו בעשיה גשמיות כי סוף מעשה עלה במחשבה תחלה פי' סוף מעשה הוא מעשה המצות בגשמיות להיות חסד אל כל היום להחיות רוח שפלים זהו מצות צדקה וכיוצא בזה וסוף מעשה זה עלה דוקא בתחלת המחשבה העליונה שהוא בחי' הרצון עליון דלית מחשבה תפיסא בי' רק ע"י תורה ומעשה המצות שבעשי' דוקא והטעם ידוע משום דנעוץ סופן בתחלתן (ולכך שרש העשי' גבוה מאד בשרשו כמשל אבן הנופלת מראש החומה כשתפול למטה תפול בתחתית יותר כו') וע"כ בעבודת האדם במעשה המצות הוא ממשיך תוספת אור בג"ע לאין קץ מהאור שנמשך בו מקדם בבריאת הג"ע כו' (ובזה יובן מה דדוקא ע"י תומ"צ זוכה לג"ע ואם לאו אין לו חלק בג"ע, דאין ענין זה כמו תשלום שכר שאם לא עבד כראוי אין מוותרין לו השכר חנם, רק הענין כי שכר מצוה נמשך מהמצוה עצמה, וכשלא עשה המצוה ממילא אין לו השכר, ופי' כמו עד"מ חכם גדול שרוצה הכל להבין ולהשכיל לעצמו ואינו חפץ להניח השכלותיו ולפנות להשפיע לזולתו אך כשלפעמי' נובעי' אצלו השכלות רבות מאד עד שמתמלא כל כלי מוחו מרבוי החדושי' אזי לא יוכל לעצור במילין ומוכרח לגלות לזולתו כו' וכמו חבית המתמלא' מים על כל גדותי' בהכרח יצא ג"כ לחוץ, כמ"כ כשאין תוספת אור בג"ע רק כפי המדה הקצובה לו אזי אין נמשך ממנו השפעה למטה כי חפץ יותר לקבל לעצמו כו' אבל כשממשיכי' תוספת אור בג"ע שהתוספת מרובה על העיקר דהיינו ע"י תומ"צ אזי בהכרח יומשך ג"כ ההשפעה ממנו לזולתו לנשמות כו' וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה כו' שע"י המשכת תוספת אור בג"ע יומשך ג"כ מהג"ע לנשמות כו' והיינו דשכר המצוה נמשך מהמצוה עצמה), דאע"פ דגם מקדם נמשך אור בג"ע דהיינו כמ"ש מעיין גנים ונהר יוצא מעדן להשקות כו' כנ"ל אך זהו רק בבחי' צמצום כפי המדה הראשונה מה דלא סגי בלא"ה לקיום בחי' הג"ע, אבל ע"י מצות הוא מוסיף בו אור גדול דהיינו שמרחיב את המעיין וממשיך בו מבחי' המקור שממנו נמשך המעיין שהוא בחי' אור א"ס סתימו דכל סתימין שממנו נמשך בחי' מעיין גנים הנ"ל שע"י מעשה המצות ממשיכי' ומרחיבי' מוצא המעיין בגילוי רב מבחי' ההעלם והמקור כו' בעילוי רב לאין קץ מהצמצום שבתחלה כו' ומטעם הנ"ל שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן וסוף מעשה עלה במחשבה תחלה שהוא בחי' הרצון עליון שלמעלה מעלה מבחי' חו"ב שהם בחי' מעיין גנים כו' אלא הוא בחי' מקור המעיין וזהו ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חצים אל הים הקדמוני וכנ"ל אות א'.
(נת' כי הטעם שע"י הירידה בגוף עלי' ע"ד לעבדה זו רמ"ח מ"ע פנימי' רצה"ע שנתלבש בסוף מעשה ממשיך מרצה"ע שלמעלה ממעין גנים ואז ממילא משפיע הג"ע ע"י הוספת האורות כי אע"פ דבלא"ה ונהר יוצא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-62teyay9
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.