ביאור זאת חקת התורה
תשס12
ולמעלה מבחי' אצילות אעפ"כ לגבי האור א"ס ממש נק' בחי' חשך כמ"ש בזהר כתרא עילאה אע"ג דאיהו אור צח אוכם הוא קדם עילת העילות וע"ז נאמר ישת חשך סתרו. אך כיון שמ"מ הם עדיין בחי' א"ס ממש (ע' בהרמ"ז פ' שלח בדף קנ"ט) לכך קראו התהוות זה בשם חקיקה בטהירו עילאה עד"מ כמש"ל הנ"ל שבחקיקת האותיות על האבן טוב הרי לא נחסר ממנו כלל גם לא נוסף עליו דבר שחוץ ממנו אלא הוא עצמו לבדו רק שנחשך בהירתו במקום הרושם והחקיקה, כך עד"מ בחי' עתיק וא"א הן בחי' א"ס ממש רק שלגבי עצמות האור ממש נק' בחי' חשך כו'. (ולפי המבואר בס' זהר הרקיע בבראשית שם מובן דזה קאי על התהוות כתר דא"ק ובמק"מ כ' ויש מפרשים גליף גליפו על חקיקת רל"א שערים כו' שבתוך הטהירו חקק חקיקת האותיות שבתוך הרל"א שערים עכ"ל, וא"כ הוא למעלה מעלה מבחי' כתר דא"ק אך מ"מ דרך כלל קאי זה על כל עולמות הא"ס שעד פרצופי עתיק וא"א דאצי' וגם באמת דרך כלל כולם נקראי' ע"ש כתר דאצילות) ולכן נק' בשם גליף גליפו. משא"כ אותיות הכתב הוא למטה בחו"ב דאצילות כמו עד"מ הכותב אותיות ותיבות ע"ג הספר בדיו שהדיו דבר זר ומהות אחר ממש רק שנתחבר על הקלף והיו לאחדים, כך עד"מ החכמה היא כעשי' גופנית לגבי אור א"ס ב"ה שהוא למעלה מעלה ממהות גדר חכמה, לכן התלבשות אור א"ס בחו"ב נמשל להתחברות הקלף הלבן עם הדיו עד"מ דמ"מ אינן דבר א' לגמרי ממש, וגם הדיו מסתיר לגמרי על לבנונית הקלף שתחתיו, משא"כ האות הנחקק אינו מסתיר על האבן טוב כי אני אני הוא. והגם שנאמר על כלל עולם האצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד זהו לגבי עולמות בי"ע שהן יש ודבר ונפרד ממש, והביטול הוא ביטול היש, לכן לגבי בי"ע נק' אצי' איהו וגרמוהי חד ביטול דיחו"ע. אבל לגבי עתיק וא"א נק' גם החכמה דאצי' לבחי' עשיי' ויש וכמ"ש והחכמה מאין תמצא יש מאין, ונק' כלים שפעולת א"ס ב"ה על ידן כמו עד"מ האדם העושה דבר ע"י איזו כלי כגרזן ביד החוצב בו. ולכן התשב"כ הוא בחכמה דאצי' המתלבשת בבינה שהם תרין ריעין דלא מתפרשין והתורה כמו שהיא שם נק' תורה שבכתב דכמו שהדיו מסתיר הקלף הלבן כך מה שנתפס אור א"ס ב"ה בבחי' השגה והבנה דבינה דאצי' זהו הסתר והעלם ממש כי א"ס ב"ה אינו בגדר שיהי' מושג בחו"ב כו' ומה שמושג אינו רק הארה בעלמא (משא"כ בבחי' הכתר הוא גלוי אור א"ס ממש. והנה יש לבאר קצת יותר ענין בחי' חקיקה שהוא רק העצם הדבר אלא שנחשך קצת כו' משא"כ באותיות הכתב כו' ויש להקדים מ"ש במ"א בענין האותיות, דהנה אנ
ו רואי' דכמו שיש כ"ב אותיות בדבור כך הן במחשבה, ואותיות המחשבה הן רוחניים והתהוותן הוא מתמצית וסוף בחי' השכל, שהרי אי אפשר לחשוב שום השכלה בלי אותיות. והנה במחשבה יש ג"כ ב' בחי' מחשבה עילאה ומחשבה תתאה, מחשבה עילאה היא הדבוקה בעצם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-m23qmfb5
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.