מי מנה עפר יעקב
תתקלד
כתיב א"ר אחא יש לנו מנה אחת יפה זהו הקב"ה שנאמר ה' מנת חלקי וכוסי, ואם כפשוטו דמנה הוא לשון מנין ע"ד מונה מספר לכוכבים וישראל נמשלו לכוכבים ויש לפרש ע"ד את שדרכו למנות שנינו שזהו למעלה מבחי' כל שדרכו למנות, דהיינו ייראו את ה' קדושיו שלמעלה מבחי' ייראו מה' כל הארץ. והנה לע"ל כתיב עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, בירמי' סי' ל"ג י"ג ות"י ע"י משיחא, ובמד"ר פ' במדבר פ"ב דףרי"א ע"ד בעשרה מקומות נמנו ישראל כו' ואחד לע"ל עוד תעברנה הצאן ע"י מונה, משמע עשרה מקומות נמנו כנגד עשר ספירות לכן המנין העשירי שיהי' לע"ל היינו ע"י הכתר וכענין מ"ש בסידור ע"פ עלי עשור שלע"ל יהי' הכינור של עשר נימין, ובילקוט ר"פ כי תשא שהתשעה מנינים שנמנו ישראל הי' ע"י בני אדם אבל המנין דלע"ל יהי' הוא לבדו ית' המונה.
והנה מבואר שם בסידור בד"ה אחרי הנ"ל שע"י שהאדם משפיל א"ע גורם ג"כ נשיאות ראש בעבודת ה', וזהו ג"כ פי' הקב"ה מגביהו והיינו ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה', והענין דאיתא אין העולם מתקיים אלא על העושה עצמו כמו שאינו בחי' אין, היינו שמבטל היש שלו מבחי' אני להיות בחי' אין כמ"ש בת"א פ' משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה גבי כלי ריקן מחזיק, ובהביאור ע"פ ואהי' אצלו אמון ספ"ב, וזהו ענין כמו שאינו, והוא בחי' אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן בגמ' פ"ק דעכומ"ז דףג', ועד"ז פי' בעה"ק ח"ב פי"ב שבחי' וח"י אלףנמשכו מהט' ספירות שכל אחד כלול מדין ורחמים והאלפים נמשכו מהבחי' הנק' אין שלמעלה מהט"ס, ובעבודה י"ל דהשמו"ע הן ח"י אלפים הנ"ל וכמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש מל' וק"ש זהו מבחי' אלפים שאינן שהרי בק"ש צריך למס"נ באחד וכן ובכל נפשך והוא בחי' בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו, ובחי' כמו שאינן זהו בחי' עפר יעקב שהרי ענין שאינו למדו בחולין ספ"ו מפסוק ומתחת זרועות עולם ופירש"י מי שהוא נדרס תחת הכל הוא זרועות עולם וזהו בחי' עפר יעקב שנדרסים תחת הכל כעפר, ועי"ז זוכה לבחי' מי מנה מי הוא בחי' עתיקא המאיר בבינה ובחי' עתיק הוא בחי' אין כו', וז"ש במד"ר פ' בשלח פכ"ה קי"ב ע"ב הה"ד מקים מעפר דל, הה"ד והי' זרעך כעפר הארץ כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה ופרצת ימה וקדמה כו' היינו שע"י שהם כעפר הארץ בחי' כמו שאינן שנדרס תחת הכל, עי"ז מאיר בהם בחי' אין והוא בחי' עלה הפורץ, וע' מענין מקים מעפר דל בזהר וישלח דק"ע ע"א. סעיף זה הוא ממ"ש בבוך במדבר ד"ה מי מנה סעיףי"ג.
ואיתא בזוהר בראשית דמ"ט ע"א איהי עפר ואיהו עופר וכן במד"ר פ' בראשית פי"ד ע"פ וייצר כו' עפר כו' דרשו עפר ג"כ לשון עופר והיינו שע"י שכנ"י משימים א"ע בבחי' עפר יעקב עי"ז נמשך מלמעלה בחי' סוב דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים והיינו שמדלג במהירות עצום יותר ממהירות הסוס, וכך נמשך בחי' הדילוג שלא כסדר ההשתלשלות וכמ"ש במ"א. וע"ש בבוך במדבר סעיףי"ד.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-sjezs7ks
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.