ביאור על תורה מי מנה [ג' בחי' אדם]
תתקסח
מזיו ותענוג זה, אך עכ"פ כיון שמבחי' זו ממש נמשך להיות מושג לנבראים עד שנהנין מתענוג זה להיות כן בהכרח לומר שגם בחי' עתיק עצמו רחוק מאד בערך מבחי' עצמו' המאציל, ולכן א"א להיות נמשך בחי' ע"י מעצמו' המאציל כ"א על ידי אמצעות בחי' א"ק ואח"כ מא"ק נמשך בחי' עתיק והיינו להיות כי עתיק הוא בחי' מקור התענוגי' וה"ז בחי' כח א' פרטי, כמו עד"מ בנפש האדם כח התענוג הוא כח א' וכח השכל הוא כח ובחי' אחרת אלא שהתענוג הוא למעל' מעלה מבחי' השכל והחכמה (ע' אגה"ק ד"ה א"ח שכתב כן וכנראה בחוש כו' מכלל שהתענוג כו' ע"ש), ואצ"ל משאר כחות הנפש, וכיון שכן שבחי' כח התענוג העליון הוא אצילות והתהוות בחי' א' פרטי' ע"כ ע"י ריבוי הצמצומי' והלבושי' העצומים יכול להיות נמשך גם בהשגת הנבראי', משא"כ בחי' א"ק הוא אור כללי (כן אמר רבינו הגדול נ"ע בשם הרב המגיד דמעזריטש נ"ע שהי' מרגלא בפומי' דבחינת א"ק הוא אור כללי וכן מצאתי גם כן בפירוש לתלמיד ר' ישראל סרוג תלמיד האריז"ל) היינו שהוא כולל כל פרטי ההשתל' של כל העולמו' כולן יחד ממש, לכן בו וע"י נמשך מא"ס ב"ה התהוות בחי' פרטי' וע"כ מתחלה נאצל ונתהווה בחי' א"ק שהוא האור כללי ואח"כ ממנו נמשך לבחי' פרטי' והיינו אפילו התהוות עת"י שהוא מקור התענוגי' שלמעלה מהחכ' כנ"ל, וגם זאת יש צמצום ופרסא מפסיק בין א"ק לע"י כנז' בע"ח שער ז' פ"ב שעז"נ יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין כו', ומבואר שם כי הצמצום בא"ק הוצרך להיות כדי שיהי' יכולת בעולם האצי' לקבל האור ממנו והפרסא הוא בשביל שיהי' כח ויכולת גם בעולם הבריאה לקבל האור ע"י ריבוי ההשתלשלות, והוא הענין המבואר למעלה שמבחי' עת"י דאצי' שהוא מקור התענוגי' נמשך בחי' הארת התענוג גם לעולם הבריאה שזהו בחי' הג"ע שהוא בעולם הבריאה, וכיון שכן שמבחי' עתיק נמשך גם בעולם הבריאה ע"כ א"א להיות בחי' עתיק מקבל מא"ק כ"א ע"י צמצומים והסתלקות אור א"ק וע"י פרסא כמ"ש בע"ח, (ומש"ל דבחי' עת"י נק' בחי' תחתונה שבמאציל היינו שהוא בחי' תחתונה שבא"ק שנק' מאציל לגבי עולם האצילות), וכל זה בההמשכה מבחינת א"ק לע"י על ידי בחינת פרסא וצמצום א"ק, אבל להיות התהוות בחינת א"ק מאור אין סוף ב"ה אין די על ידי פרסא או על ידי צמצום על דרך צמצום א"ק, כי אם על ידי צמצום ומקום פנוי הנזכר בעץ חיים בתחלתו שהוא צמצום עצום ואין ערוך ענין צמצום הפרסא לצמצום זה כי על ידי הפרסא נמשך האור ממש רק שעובר דרך לבוש, משא"כ הצמצום ומקו"פ הוא שנסתלק האור לגמרי ונכלל במקורו ולא נשאר רק רשימו בעלמא, ומבחי' זו הוא שרש התהוות א"ק ואח"כ מאיר בו הקו מא"ס ב"ה, והטעם הוא דכיון דא"ק הוא אור כללי וא"כ הוא מקור ושרש להיות ממנו התהוות הכלי' דאצי' ממש, ועז"נ אשר ברא אלקים לעשות פי' ברא היינו בריאת והתהוות א"ק שהוא הנק' אדם דבריאה, ובריאתו הוא לעשות, פי' בשביל שיהי' ממנו התהוות הכלי' דאצי' הנק' אדם דעשי', וא"כ כיון שהוא מקור לכלים דאצי' ע"כ כדי שיהי' התהוות בחי' ומציאות זה מא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל א"א כ"א על
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-9hq5r1dk
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.