ביאור הדברים ע"פ לא הביט און ביעקב
א'כח
בו ע"י התומ"צ כמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכל השאר שהאציל וברא להיות נבראים הרבה לאין קץ זולת ישראל כמו ריבוי המלאכים והיכלות עליונים ותחתונים אלף אלפים ישמשוני' וריבוא רבבן קדמוהי יקומון עד גם הע"ש כו' הכל הוא רק לבוש לבד לעיקר המכוון בדרך אגב ואגב דאגב כו' דהיינו מפני שא"א להשיג המכוון בלעדם וזהו ענין כי זה כל האדם שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה והם בחי' חיצוניות לבד ונמשכו מבחי' הרצון ולא מבחי' החפץ כו', וכן עד"ז בנשמות ישראל צ"ל ג"כ עיקר החפץ והתשוקה אליו ית' ועמך לא חפצתי רק בבחי' כאלו כפאו כו', וזהו כוונת בהמשכת הנענועים בלולב לו לב פי' שימשיך פנימי' לב העליון לכנ"י כו' ע"ד אחת היא יונתי, בתוונא דליבאי יתיב, לבבתני אחותי כלה, והיינו שעי"ז גם הנשמות ישראל יקבלו בחי' פנימי' הדעת דהיינו שיתקשרו קשר אמיץ וחזק בהוי' כמו אדם בר דעת שכל רגע יוכל לעורר לבבו ולא יפול לעולם מעיקר המכוון מנסיעתו במו"מ שהוא הרויח ולא יסיח דעתו כלל אבל בר דעת קטן ישכח על העיקר מפני הטפלים ולא יעמוד בעמדו רק יפול מעיקר המכוון, וזהו בחי' נפילה של המל' שהיא כנ"י שבשעת התפלה תהי' בבחי' נקודה לבד ולא בקוין שיומשך הדבר כל היום בלי היסח הדעת כי הנוק' נשים דעתן קלות כו' לכך צריך להמשיך הדעת לנוק' ע"י הלולב שיהי' הדעת חזק ויזכור תמיד עיקר המכוון שהוא הריוח היינו הירידה צורך עלי' שיהי' נפשו צרורה בצרור החיים את ה' ובחי' מהלכים בין העומדים והיינו ע"י רעו"ד אליו ית' והתומ"צ, ועד"ז יובן הנמשל למעלה כי הגם שעיקר המכוון הם נש"י אך הרי יש בחי' שנאמר אם צדקת מה תתן לו כו' כחשיכה כאורה כו' וכמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח גבי הבט משמים וראה, שם דוקא אנחנו בנ"י נראה לדבר חשוב כי שמים בחי' תורה ושמים ששמים מעשיהם של בריות כו', ע"כ שם חשובים ושם דרך כו' אשר תשים לפניהם כו' אבל מצד עצמותו בחי' יחיד כו' כיון שאינו בגדר עלמין כלל כי לא אדם הוא לכן יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו כו' ודוקא כשנמשך בחכמה אזי נק' אבינו שבשמים אבא בד"ה הנך יפה רעייתי ושרש בחי' אדם זהו ע"י שעלה במח' נש"י כמ"ש בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר משא"כ מצד עצמותו וזהו אם תגביהי כנשר בד"ה ויאבק כו' ועמ"ש בד"ה וארא אל אברהם בפי' בגלותא סליק לעילא לעילא ובד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים ובדרוש ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ, וע' במ"נ ח"ג פי"ג שאין דעתו שתכלית המכוון מכל הבריאה האדם כו' והרבה נחלק עליו בעה"ק ח"ג הוא חלק התכלית ע"ש פ"א ופרק כ"ג ס"ג, והתימא שהרמב"ם עצמו בהקדמתו לפי' המשנה האריך שעכ"פ כל מה שתחת גלגל הירח לא נברא רק בשביל האדם ע"ש מן דע כי הקדמונים חקרו חקירה עצומה כו' עד וא"כ נת' מכל אשר אמרנו שהכוונה כו' אינו אלא איש שלם כו', וע"ש בעה"ק שדחה דבריו בראיות ברורות וכש"כ שיש ריבוא רבבות מלאכים אומרים קדוש וברוך כו', ע"כ מבקשים זכור לעבדיך לאברהם כו' שיזכור עיקר המכוון שבבריאת העולמות כו', וזהו המזכירים את ה' כו', וזהו ענין יו"ד זכרונות וע' לק"ת בד"ה אתם נצבים ספ"ג מענין זכירה ובד"ה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ג
- מזהה
- rh-t2qzshss
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.