טענינון וסכלונוןיא ואשרינון על תקוף ברכאיב ארעא דישראל, ובפ' יתרו ע"פ ואשא אתכם על כנפי נשריםיג פי' וטענינוןיד יתכון על עננין היךטו כעל גדפי נשרין, והיינו כי שם העיקר הוא הכנפיי' לכן פי' על העננים, ובכאן נא' ישאהו על אברתו שהוא גופו לכן ביאר ענין בחי' רחמים דנשרטז. ושרש הענין נושא פסוקי' אלו יסובבנהו יבוננהו, קאי על חה"סיז זכר לענני כבודיח, ופסוק כנשר קאי גם על אחר חורבן בהמ"קיט, שע"י ההנהגה שמנהיגם ברחמי' יבואו שה' בדד ינחנו כו', וכמו שביצ"מ הי' על עננין כעל גדפי נשרין כן לע"ל כתי' מי אלה כעב תעופינהכ, וביאור הענין דהנה נת"ל שאפר האיל זהו יסוד מזבה"פכא, אפר הוא הנשאר אחר בירור הד"יכג, אמ"ר יוצאין בעשןכב, אפר הנשאר עם היות שהוא היסוד הנמוך יותר אמנם הוא העצם, הכל הי' מן העפרכד, ושרש הגוף מסוכ"עכה, א"כ זהו עצם הסובב, וגוף הבע"ח בשרשן גבוהי'כו, אלא שגם גוף האדם הי' תחילה דומםכז בכדי שיוכל להעלות הכלכח, וכששורף הכל בשלהובא דרחימותאכט, ונשאר האפר זהו עצם מה שנשאר אחר הבירור כו', ולכן מזה נעשה יסוד מזה"פ קטרת התקשרותל בחד קטיראלא כו', מהקטרת יש עשן, והענן נעשה מעשן זה שהאדם המבורר מברר שאמ"ר שבסמי הקטרת יתעלו להיות עשן ונק' ענן הקטרתלב, כי בענןלג, ומבחי' ענן זה נעשה מקיף דסוכהלד ולכן כשחמתה מרובה