במים ההולכים בנהר לאט לאט, כמו אמת המים העוברת ממקום למקום שהולכת בלאט, מפני שאין בה מים רבים כ"כ, ואין נביעתם בריבוי כ"כ שיתרבו המים אשר ע"כ הולכת לאט, הנה כשסותמין מקום יציאתה באמצע הילוכה עד"מ מתקבץ ריבוי מים באמת המים עד שמתגברים על מקום סתימתם והולכי' ברעש ובמהירות גדול ועצום, או שנובעי' מצד אחר וקורעי' את העפר המגבילם על הצדדי' והולכים להם וגם הילוכם יותר חזק, וכשאין בהם קיבוץ כ"כ עד שיוכלו להתגבר על מקום סתימתם הנה הם עולים ומתפשטי' על גדותי' שזהו הוראה שיש ריבוי מים אמנם לא נתגברו כ"כ עד שיקרעו או ידחו הסתימה כ"א מפני שנתרבו אין להם גדדות*305 להחזיקם לכן הם מתפשטי' על השדות שבסביבות האמת המים כו', וככל המשל הזה יובן בנה"א שבאדם שהוא חלק הוי' ממש, וכמשנ"ת לעיל בקצרהשה ענין בחי' י"ה ובחי' ו"ה שיש בנפש ע"ש. וכן יש ג"כ בחי' קוש"י כמשנ"ת שזהו בחי' עם קשה עורף וסלחת כו', הנה כשהגוף ונה"ב אינם מונעי' כ"כ לרצון הנה"א שנמשלה לאש כמ"ש נר ה' נשמת אדם, שכמו שהנר עולה*