ובזה נבוא על ביאור ההפרש שבין שופר גדול לקטן, דהנה מעלת השופר הוא דכתי' בי' מן המיצר קראתימח כו' ענני במרחב י"ה שע"י השופר נעשה מרחב בי"ה כי הנה היו"ד היא נקודה חדא וע"י השופר נעשה בו מרחב, והנה העיקר בתקיעת שופר כתב הרמב"ן שהוא התקיעהמט שהוא קול פשוטנ כי שברים תרועה מורה על גנוחי גניח ילולי ילילנא כדרך החולים וה"ז חסר וא"כ אין זה ממצות התקיעה בעצם אלא שעיקר המצוה היא התקיעה, והענין הוא דהנה תקיעה הוא צעקה בקול פשוט, והנה הגם שנת' בכ"מ שהצעקה דשופר מורה על תשובה ממש צ"ל דלאו דוקא על תשובה בלבד רומז כ"א ג"כ על מדריגת צדיקים, דאם נאמר שדוקא הוא על תשובה הרי נותנים מקום לחטוא וכמו שנת' דמצותנד התשובהנב הוא לאו דוקא על חטא ועוןנג כ"א על החזרת הנפשנה למקורו ושרשו וכמ"ש והרוח תשובנו כו', וכמו"כ מצות שופר רומז ג"כ על תשובה דחטא ועון ועל תשו' דהחזרת הנפש כי שופר הוא ג"כ החזרת הנפש.
והנה יש החזרת הנפש שבכל לילה וההחזרה כללית דכללות השנה והוא השופר, וכמו שבכל לילה צ"ל חשבון צדקנז בינו לבין קונו מכל המודו"מ דכל היום שאותן המדו"מ שלא לה' א"א להחזירם בבחי' העלאה לשרשו שהרי הם נגד רצונו ית' וצריך לעשות תשובה עליהם דהיינו חרטה ועקירת הרצון, כי הנה הנשמה הוא בחי' שליח מהמשלח שמשלחה להחיות את הגוף, ועיקר החיות הוא הקיום דתומ"צ וכמ"ש אנכי עשיתי ארץנח ואדם עליה בראתי, בראתי בגימ' תרי"גנט, כמו"כ החיות דר"ה הוא ג"כ בחי' שליח שנשלח חיות ממנו ית' להחיות כללות השנה ועיקר הכוונה הוא החיות רוחני וע"ז הוא הדין ומשפט דר"הס, והגם שהדין דר"ה הוא על החיים הגשמי'סא היינו החיות דהגשמיות שהוא הקיום דתומ"צ, ולכן צ"ל חשבון בכל ר"ה מכל המדו"מ דשנה העברה, דהנה האדם הוא עולם קטןסב וכל מה שיש בעולם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור