זכה לזה ע"י שמחה ש"מעז אבל זה עכ"פ ודאי שיש נפש המחי' את הגוף, דהרי הגוף יחי'עח ובצאת הנפש עם הגוף*79 ה"ה נשאר כאבן דומם תמורת שהי' תחילה בע"ח, ומ"מ מוכרח לומר שאפי' בצאת הנפש מן הגוף יש בו חיותעט לבד הקיסטא דחיותאפ שהוא בשביל ההרגש וכמ"ש ונפשו עליו תאבלפא וכמארז"ל קשה רמה למתפב כו' וכן הפלוגתא שבגמ' אם יודעים ואם לא יודעיםפג זה מצד הקיסטא דחיותא שנשאר מהנפש המחי' את הגוף, לבד זאת מה שקיים תמונת הגוף הוא מצד החיות שמחי' אותו לבד, וכמו גופו של אדה"ר הי' מציאות קודם שנפח באפיו נ"ח א"כ מוכרח לומר שיש לו חיות, וכמו כשחותכין עץ הרי מהות העץ הוא כמו שהי' קודם רק שאין בו כח ההרגש מפני שאין נפש צומחת שפועלת הצמיחה מקטנות לגדלות והוא מתיבש שאין בו רטיבות שהוא מצד הנפש הצומחת אבל מהות העץ הוא כמו שהי' קודם עד שנרקב דאז הוא שב לעפר ונפרדים ממנו הד' יסודות, אבל כ"ז שיש בו הד' יסודות יש בו כח המחבר אותם (ה' שהוא כח אחר מעורב בהם, ולכן אין להעץ שום תמונה מא' מהד' יסודות ע') וכן כששורפי' העץ ויוצאים ממנו הג' יסודות ונשאר יסוד העפרפד באפר שהוא ג"כ עפרפה שכשר כמו עפרפו שהוא מצמיח אבל מ"מ אינו דומה לעפר וזהו שכ' ואנכי עפר ואפרפז ואם נא' שהם דבר א' מהו הכפל ל' אלא שעפר הוא שיש בו כל הד' יסודות, ואפר הגם שיש בו ד' יסודות אבל הם מחולקים ואפשר לחלק עוד ועוד עד שלא יהי' שום מציאות כלל, וכ"ז כשנפרדים הד' יסודות אבל כשיש בו הד' יסודות יש בו הכח המרכיב. וכמו"כ יובן בגוף האדם שיש בו חיות המחי' אותו. וזהו מכח האיהו שמתיחד עם גרמוהי לברוא בהם וע"י מציאות היש, היינו עצם ההתהוות מציאות היש הוא מבחי' איהו, וגרמוהי הוא כדי שיהי' התחלקות זה יהי' באופן זה וזה יהי' באופן אחר והוא כמו שעושין כלי בצבפח שהעיקר הוא האדם העושה וכמו המכה בפטיש על הסדן, אבל איהו וחיוהי חד, הנה חיוהי אינו שייך למציאות היש איך שיפורש ענין חיוהי הן כפי' הזהר שהם חב"ד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור