תקלז

עליו שזהו אינו טוב, משא"כ כשלובש טו"ת לקיים מצות בוראו ולשעבד הלב והמוח, ופרטי הכוונות שיש בהם כמ"ש בכהאריז"ל, ועצם העשי' צ"ל בקעומ"ש דוקא כמ"ש במ"א בד"ה ועתה יגדל נא, וביאורו^תקטז, ובכלל הכוונה הוא להעלות הקלף וצמר הציצית והם יעלו את האדם הנושאם ועושה אותם למצוה כו' שזהו ענין תשובה להשיב הניצוץ שבצמר וקלף הבהמה ולהעלות נפשו כו' אז המעשים דמעשה המצות הם טובים כו', <35>

ּ וכן בשארי המצות כו' וע"ז הוא שכיוונו רז"ל באמרם תשובה ומעש"ט שע"י התשובה נעשו המעשים דמעהמ"צ טובים ומאירים^תקיז כבהירת האבן הטוב כו' ועי"ז הוא כ"י בתשובה שכ"י היותו ה"ה מקיים מצות, וכן בעולת התמיד בתפלה שכנגד תמידין תקנו^תקיח כשמתפלל ושב לה' בכל לבו^תקיט ובכל נפשו ובכל מאודו הרי ע"י תפלה זו מתעלים כל מעהמ"צ שעשה ביום ההוא וכמ"ש בד"ה את שבתותי תשמורו הנדפס בלק"ת^תקכ.

קיצור. שמיטה ויובל זהו ג"כ תשובה וכמו"כ בכל השבת נפשו בפקדון לאביו שבשמים, וכשמשיבה בטוב ז"ע תשו' ומע"ט שע"י התשובה שמעלה הניצוצות ונפשו עי"ז הוא אות ומופת שהמעשים הם טובים, וזהו כ"י בתשובה כו'.

ךב) וביאור הענין יובן ע"פ מ"ש רז"ל במד"ר^תקכא בראשית פי"ד^תקכב ע"פ ויפח באפיו נשמת^תקכג חיים^תקכד, לפי שבעוה"ז בנפיחה לפיכך מת, אבל לע"ל^תקכה בנתינה שנא' ונתתי רוחי בכם וחייתם^תקכו, ולבא לבחי' זו זהו ע"י תשובה וכמ"ש והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה, אומרו נתנה דוקא לפי ששרש ענין ירידת הנשמה גם עכשיו בעוה"ז היא בנתינה ולכן א"א אלקי נשמה שנתת בי^תקכז נתת דוקא, רק שבגוף שאינו מאיר כ"א הארת הנשמה לבד לכן אומרים אח"כ ואתה נפחת^תקכח וכמ"ש ויפח באפיו, ומפני שהיא בנפיחה הארה מועטת כאדם הנופח שנופח רק דבר מועט לכן מת, אבל ע"י התשובה שהיא החזרת הנפש בכל לילה מליאה מצות כרמון^תקכט, וכאשר התשובה היא כדבעי אזי מובן כי מעשיה^תקל שעשה בקיום התומ"צ

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org