ועון הן בהעדר מ"ע או במל"ת ואפי' בהרהורי עבירה שקשים מעבירה ישוב אל וירחמהוקכא ויצעק במר נפשו אל ה', ועי"ז יבא לדבקה בא"ס עצומ"ה.
אך איך יבוא לתשו' הוא ע"י התבוננות לעורר ר"ר על נפשו דהנשמה היא חלק אלוקה ממעלקכב וקודם התלבשותה בגוף כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניוקכג, וענין העמידה הוא כמ"ש גבי שרפים, שרפים עומדיםקכד, ויעמידם לעד לעולםקכה דר"ל שעמדה בביטל, והנה מלאכים הם מחיצוניות הכלים ונשמות מפנימיות הכליקכו א"כ כ"ש שעמדה באהוי"ר, דהנשמה היא רוחני ואינו שייך עמידה בדבר רוחני אלא ר"ל שעמדה בביטל וירדה למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר ונת"ל (ה' ד"ה הנ"לקכז ע') שהירידה צורך עלי', ולסוף צלל במים אדירים והעלה בידו חרסקכח, שע"י עוונות ה"ה ממשיך שפע הקדושה במקום הטינופת אשת הזימה, וגם ע"י הרהורים רעים נעשה פצעים וחבורות בהנשמה מכף רגלו ועד ראשו אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טרי'קכט עד שח"ו נדחה ממחיצתו של הקב"ה לגמרי, וכמ"ש עוונותיכם מבדילים*130 ביניכם לבין אלקיכם שהחטא ועון נעשה מחיצה המבדלת לגמרי (ה' והוא מחיצה של ברזלקל המפסקת כי ברז"ל ע"ה בגימ' עמלקקלא שהו"ע אשר קרךקלב, ע') א"כ גדלה הרחמנות על הנפש עד מאד תמורת שהיתה בטלקלג לאלקות, ירדה למטה ויוכל להיות שיודחה לגמרי ממחיצתו של הקב"ה לגמרי ח"ו, וכשיתבונן בזה יצעק במר נפשו וכמ"ש ויצעקו אל ה'קלד בצר להם צעק לבם אל ה'קלה צעקה פנימיות מעומקא דליבא.
וזהו"ע תקיעת שופר גנוחי גניח ילולי ילילקלו כמו חולה שהוא נאנח על כאביו כשמרגישם, כמו"כ כשמרגיש הפגמים הוא גונח ויליל עליהם, ותחילה צ"ל תקיעה צעקה פנימיות מעומקא דליבא ואח"כ שברים תרועה גנוחי גניח כו'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור