תתקלב

והנה למעלה כתי' יערוף כמטר^נב לקחי תיזל כטל אמרתי, והנה ענין טל ומטר שענין מטר אנו רואים מהיכא נעשה מטר כתי' ואד יעלה מן הארץ^נג שע"י קיטורים ולחלוחית הארץ העולה למעלה נעשה מזה עננים והם שואבים מים מלמעלה ואח"כ ירד מטר, וכמו"כ יובן באדם שלהיות אצלו בחי' מטר יורד צריך להיות תחילה ואיד יעלה מן הארץ פי' איד הוא לשון שבירה^נד, מן הארץ הוא גוף האדם שנברא מן הארץ כמ"ש וייצר הוי' את האדם עפר מן האדמה^נה שעפר הו"ע ארץ צריך לשבור את גוף האדם, ואח"כ יכול להיות בחי' מטר, וע"ד שאמרו שברו הבריות את ערפם^נו ומיד מטר ירדו^נז, ופי' שברו הבריות את ערפם הוא כמ"ש כי פנו אלי עורף שעושה המצוה בבחי' אחור מצד ההרגל מצות אנשים מלומדה ובקרירות והוא מפני שהגוף הוא חומר עב וגס לכן הוא מעלים ומסתיר על אור הנפש ופועל שכל מה שעושה יהי' בלא „ריינלייג, ואף שהנפש הוא שורה בתוך הגוף ובאמת הוא אור יקר אך מצד שהגוף הוא חומר עב וגס לכן אינו מאיר הנפש, וכמשל אבן טוב שמונח בתיבה של עץ אינו ניכר כלל בהירותו מצד שחומר העץ הוא מעלים ומסתיר שלא יהי' מאיר ומבהיק, כי אילו הי' מונח בכלי זכוכית הי' מאיר רק שהוא בתיבה של עץ שהוא חומר גס אינו מאיר, כמו"כ הנפש אף שהוא אור יקר אך מפני שהוא מלובש בגוף חומר עב וגס מעלים ומסתיר עליו, ולזה צריך שבירת העורף. וכמו בארץ שלהיות הכנה למטר צריך קודם חרישה שחרישה היא מרפה לארעא^נח, וענין החרישה הוא שמפררים ומחלקין רגבי האדמה שלא יהיו גוש אחד שאם יורד המטר על גוש עפר שאינו נחרש לא יהי' צומח, אף שצומח מ"מ ה"ז דוקא דשאים ועשבים, אבל כדי שיהי' ראוי למאכל אדם צריך לחרישה כמו"כ באדם צריך להיות תחילה ענין חרישה שמפרר חומר הגוף, וזהו"ע שברו הבריות את ערפם ואח"כ מטר יורד. ובתקיעת שופר הו"ע שברים כי תקיעה הוא קול פשוט אבל שברים הוא קולות קצרים שמפרידים את הקול לחלקים, ואחר השבירה יכול להיות מטר.

והנה ענין מטר אין הפי' מטר גשמי' אלא הו"ע תורה כמ"ש כמטר לקחי. ובאמת הם ענין אחד כי ע"י תורה ממשיכים מטר כמו שמצינו אצל הרשב"י שבשעה שהעולם הי' צריכין למטר דרש על פסוק מה טוב ומה נעים^נט שבת אחים גם יחד

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org