שמחי' את הנה"א יש תמיד כליון ותשוקה בל"א „ ציא לאלקות ועצם הניצוץ אינו בערך הגשמה אפי' בעשר כחות, ומה שמתלבש בגוף הוא רק הארה ומקצת מהנשמהסט וראי' שהמלאך בשליש עולם עומדע כ"ש הנשמה שלמעלה מהמלאך שהגוף קטן מהכיל את כל הנשמה, אלא מה שנתלבש בגוף הוא רק הארה, וזהו"ע התשובה ל' השבה לשרשה ומקורה, והנה התחלת העלי' הוא כשאדם עומד משנתו ומתפלל ולומד מתחיל הנפש להתרומם וכמ"ש סלסלה ותרוממךעא כמו סלסול השערות שמפריד השערות זה מזה כמו"כ ע"י לימוד הלכות ומקשה ורימנהו כאן כתוב כך ובמק"א להיפך ומתרץ זה סלסול הלכות עי"ז ותרוממך הנפש מתרומם, וכן צדקה תרומם גויעב שע"י נתינת הצדקה נעשה היד מרכבה למדות החסד שבלי גבול הגם שהוא חסד ולא גבו', מ"מ מדת החסד עצמה הוא בלי גבול, וזהו רוממות הנפש ול"ד ע"י כ"אעג ע"י כל המצות שנק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקהעד כו' כל המצוה, אך זה אינו עדיין השבות הנפש לגמרי והעיקר בעת השינה שאז הנפש עולה למעלה וכמ"ש ב"ידך א"פקיד ר"וחי ר"ת בא"רעה דכמו הבאר שנובע מתתא לעילא כמו"כ הנשמה עולה מלמטלמ"ע, ואם הרויחה ביום שקיימה תומ"צ אז היא עולה למעלה, וזהו תשובה ל' השבה שהנפש עולה לשרשו ומקורו אבל אם פגם והנפש עצמו ה"ה שליח מהמשלח וחזקה שליח עושה שליחותועו, אבל יש יצה"ר ונה"ב המונעים ומעכבים וזה אין תשוקת היצה"ר אלא לקין וחביריו שמעורר מדנים שזהו"ע הפגם והלכלוך שעי"ז נדחה ממחיצתו של הקב"ה, וצריך תשובה חרטה על להבאעז ופי' חרטה שיעקור הרצון לגמרי, ולכן בק"ש שעהמ"ט צריך לעשות חשבון צדק בנפשו במה שעשה בכה"י ואם פגם באיזו דבר צריך לעשות תשובה חרטה, ואח"כ בעת השינה יתעלה הנשמה למעלה ושואבת לה חייםעח מלמעלה, ואח"כ ביום המעהמ"צ באו"א שכל יום מסייע לחבירו שע"י התשובה שהוא החזרת הנפש נמשך אור העליון יותר ביום שלאחריו.
ולהבין יותר ע' התשובה ל' השבה יובן משמיטה דכתי' שש שנים תזרע שדךעט ובשנה השביעית שבת שבתוןפ כמו גבי שבת כתי' ששת ימים תעשה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור