להאיר בהם בחי' אורות דתהו שהי' מאיר בהם תחלה הוא בחי' ריבוי האור דתהו כו'.
וענין בחי' ריבוי האורנז הנה לא כמו שמובן לכאו' שבחי' ריבוי האור הוא שבחי' האור הוא בריבוי מאד יותר מכמו בתיקון אבל בחי' האור הוא שוה במעלה לבחי' האור דתיקון רק שהוא בריבוי הרבה מאד, אמנם באמת לא כן הוא שהרי כשם שפי' וענין ריבוי הוא להוסיף שהוא הרבה יותר מכמו מיעוט האור כו' כן בחי' הריבוי מורה גם על עצם מעלת האור ג"כ שהוא בתוס' מרובה לאין שיעור כלל, וכמו השמש שהוא ריבוי האור נגד אור הלבנה שמלבד הריבוי ה"ה אור יותר נפלא לאין שיעור כלל, או אור השמש נגד אור היום בעצם שהוא ג"כ אור שמלבד הריבוי הנה הוא אור נוסף שלא בערך כללנח נגד בחי' אור היום. ויובן זה ממה שמצינו בדרז"ל על אור שנברא ביום ראשון שהי' האדם מביט מסוף העולם ועד סופונט, שנת' מזה במ"א פי' וביאור לשון מסוף העולם ועד סופו שלכאורה הי' צ"ל מתחלת העולם ועד סופו, אלא שבכלל נחלק כלליות כל העולמות שארז"ל ע"פ ועלמות אין מספרס ועולמות אין מספר על שני בחי' עלמא דאתכסי' ועדאת"גסא, והכוונה בפי' מסוף העולם דעלמא דאתגלי' מלמעלמ"ט עד סופו דעלמא דאתכסי' מלמטלמ"ע, שנמצא הי' האדם מביט באור זה בב' עולמות כללי' אלו שכוללים כלליות השתלשלות העולמות כולם, וכאשר מיעטו הרי יכולת האדם לראות רק ערך פרסא לבד או מילסב, שנמצא ריבוי זה ומיעוט אינו בערך כלל, וכ"ז הוא בתיקון עצמו שהרי אור שנברא ביום ראשון הי' ג"כ מבחי' התיקון שכלליות בחי' התיקון הוא בחי' מיעוט האור כו', וא"כ דעת לנבון נקלסג ענין בחי' ריבוי האור שהי' בבחי' התהו שמלבד בחי' הריבוי הי' אור נבדל בערך לגמרי מבחי' אור דתיקון עד שהי' הכלים דתהו מוכרחי' להשבר ולהתבטל כו', ועם היות שהי' מיעוט הכלים בתהו הרי מצינו