קיצור. בכדי להבין ענין האפר מאיל שנעשה מזבה"פ צ"ל ענין הקרבנות שמתקרב הניצוץ דתהו שנפרד מאז הי' שבה"כ, ועי"ז נעשה שמחה גדולה כשמחת נשואין ויותר ועי"זמה מתבסמין הגבו' דש' אלקי' שיומתקו כו'.
ואמנם בחי' ריח ניחוח להוי' שנעשה ע"י העלאת הקרבן צ"ל שזהו לבד בחי' השמחה הנפלאה שהשמחה הוא מצד הגילוי וגם שמחה גורמת גילוימו כמ"ש במ"א, שהרי לגבי בחי' ש' הוי' מועיל קרבן ואינו כמו ש' אלקי' שהוא מתבסם כנ"למז, וגם ש' הוי' הוא רחמיםמח שא"צ להתבסם כלל כו'. אך הענין הוא עפמשנת"למט ששרש דצח"ם הוא מעולם התהו שקדם לבחי' התיקוןנ שענין קדימה זו הוא קדימה במעלהנא כמשנ"ת מזה במ"א באריכות, ושרש הענין הוא שבתהו הי' ריבוי האורות ומיעוט הכלים ובתיקון הוא להיפך שהכלים מרובים והאורות מועטיםנב, ולזאת כאשר הכלים לא הי' באפשרם לסבול האור נשברו, שזהו כמשל תיבת ברוך פירושו גיבענצטנד, אבל כשמתפרדי' האותיותנג ב' בפ"ע רי"ש בפ"ע, <48>
ּ וכן ו' ך' בפ"ע לא נמצא בהם פי' כלל, שעד"ז יובן שנסתלקו האורות והכלים נפלו ששבירתם זהו נפילתן שאינם נושאי' בתוכם פירוש התיבה, ועי"ז שנשברו נפלו למטה עד שמבחי' האותיות נעשו כל בחי' דצח"ם שלמטה כו', ולכן יש בהם כח יותר הרבה שהרי הבהמה והסוס מוליכים את האדם למקום שהוא בעצמו א"י להגיע לשם שזהו מפני כי הצומח והחי הוא למטה מהאדם לכן זהו ממה שנפל למטה בשבה"כ שזהו ממהנה שהי' במעלה יותר בהיותו בבחי' התהו כו', וכמשל החומהנו שנופל שהאבנים שבראש החומה נופלים למרחוק הרבה יותר מכמו האבנים שבאמצע או בתחתיות החומה כו', ולכן כאשר מתעלים לשרשם הקדום מתעורר