במ"ע או במל"ת, ואפי' בהרהורי עבירה שבאמת קשה מעבירהקא וצ"ל איך שייך לומר קשה כו'. והענין דאין ר"ל שהמעשה קל יותר מההרהור, אלא מפני שכח המח' הוא כח דק יותר לכן ע"י הפגם הוא נפסד יותר וכמו בגד משי הרבב מפסיד אותו יותר מבגד פשתן דכשמכבסין אותו ה"ה כמקדם משא"כ בגד משי שאינו דומה כמו שהי' קודם מפני שהוא דק יותר וכמו"כ יובן כאן שכח המח' הוא כח דק ורוחני יותר לכן פועל בו הפגם יותר, ועוי"ל (בפ"א הגם שהמח' הוא רק לבו"ש להרצון הרי מ"מ הוא לבוש לכח הרצו"ן) דהנה המח' הוא לבוש לרצון, וא"כ כשפוגם במ"ע או במל"ת ה"ז כמו מחוסר אבר או קלקול בגידי הדם, אבל הרצון הוא כלל הכוללם יחד וכשפוגם במח' ה"ה פוגם בהכלל לכן הוא קשה יותר כו'. ועוי"ל דמעשה כשעושה אותה נפסק התאווה אבל המח' יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט ומצד התמדת הפעולה קשה יותר כו'. ומי שפגם בהנ"ל ה"ה חולה וכמו החולה אינו מועיל לו אכילה ושתי' וצריך רפואות תרופות מיוחדות לרפאות אותו, וכמו"כ מי שפגם באחת מאלה ה"ה חולה ואינו מועיל לו אכילה ושתי' היינו תורה וכמ"ש הוי כל צמא לכו למיםקב, לכו לחמי בלחמיקג, אלא צריך רפואה וארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולםקד, וכמו כשנותנין רפואה על מקום פצע או חבורה ה"ה שורף ומכלה מקום החבורה ופועל שיעלה בשר אחר חי, כמו"כ ענין התשובה הוא חרטה על עבר ועקירת הרצון לגמרי כמו הרפואה שעוקר בשר החי (ה' ועי"ז ה"ה דוחה את החיצונים וקליפות וסט"א שינקו עד עתה מן הקדושה ע"י מעשיו הרעים, וע"י תשובה ה"ה מכלה אותם, ובכח התשובה להוציא שפע הקדושה אפי' מה שנמשך בעמקי הקליפות ר"ל וכידוע המעשה מהבע"ת (ושמו ר"פקה ) שע"י התשובה הוציא ניצוצות הקדושות שנמשכו ביסוד דנוקבא דקליפה ר"ל, אך זהו ע"י תשובה עילאה, אך מ"ש כאן חרטה על עבר ועקירת הרצון לגמרי, ענין החרטה מבואר במ"א כמו מי שבא במצולות יםקו במים עמוקים מאד ובאו לו מים עד נפש ממש ה"ה צועק במר נפשו ומתחרט מאד למה עשה כזאת לילך במים עמוקים, וכמו"כ צ"ל החרטה דתשובה, א"כ ה"ז תשובה עילאה, וענין עקירת הרצון הוא ג"כ כנ"ל, ואפשר שהכוונה כאן ג"כ על בחי' תש"ע. ומ"ש במשל שפועל שיעלה בשר חי, אפשר בהנמשל הוא שע"י שפגם במ"ע הרי חסר יומא חסר לבושא חדאקז וע"י התשובה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור