שע"י העבודה ממשיכים כמו בעת הבריאה, ולמעלה מזה). וענין העבודה מהו, הנה אי' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוטלח לברוא את העולם צמצם א"ע, ובמ"א אי' כביכול סילק אורו הגדול על הצדלט ונשאר מקום פנוי, הגם שאינו שייך מקו"פ דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרימא ונשאר רשימהמ, ונת' במ"א (ה' בד"ה גן נעול, מצה זומב ע') שהוא מהאור שלא נגע בו הצמצום. אך מ"מ הוא בהעלם ואינו מאיר לידי גילוי, וראשית הגילוי הוא מה שנמשך המשכת הקו, והקו מסתיים באצי'מג (ובפ"א והארת הקו בוקע הפרסאמד ומאיר בבי"ע), והעבודה הוא להמשיך תוס' אורות באצי'מה ויבקע הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה ויאיר בבי"ע ג"כ.
והנה לכאורה צ"ל מה שייך תוס' אורות באצי' הלא אצי' הוא אלקותמו ובעה"ק אי' על ע"ס דאצי' הוא אינון ואינון הואמז, ובחי' הו"א, הוא א"ס סתים ונעלם ומה שייך תוס' אורות בבחי' הוא. אך הענין הוא דמה שאו' שאצי' הוא אלקות, הוא בערך הנבראים אפי' בערך ע"ס דבריאה שהם ראשית ההתהוות, בערכם נק' אצי' אלקות, אך קריאת שם אלקות הוא כמ"ש בל"אמט געטליך ולא אלוקהמח שהוא מה שקורין ג' א' ט'נ שזה מורה על יחודו ואחדותו שהוא בחי' יחיד, משא"כ אלקות הוא רק געטליך, ולכן אי' באגה"ק דאיהו מתייחד עם גרמוהינא אשר בהן וע"י מהווה