תקג

שמתייחד עם גרמוהי עם היות שזהו בחי' איהו כו' עכ"ז בחי' איהו שמתייחד עם חיוהי הוא בחי' היותר נעלה שלא בערך ממש כו'^רכ, וצ"ל מהו. והענין הוא דהנה נת' שבחי' איהו וגרמוהי חד זהו מה שהוא ית' מתייחד עם בחי' גרמוהי להוות^רכא בהם וע"י יש מאין, שז"ע שיהי' נמשך ליש ודבר נפרד נבדל בפ"ע, הגם שבאמת אין לך דבר שחוץ ממנו כלל, וגם אחר הצמצום וסילוק האור הנה הוא ממלא החלל כמקדם וההפרש הוא רק בין העלם לגילוי וכדכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא^רכב, אני הוא אוא"ס עצומ"ה כאדם האומר ע"ע אני כוונתו הוא עצמו כו' א"כ אני מלא גם עכשיו אלא שזהו בהעלם כו', עכ"ז לגבינו נדמה שהוא דבר יש נפרד בפ"ע, אמנם להיות כי כל דבר מוכרח שיהי' לו חיות ואור המקיימו כו' כמו שהנפש מחיה את הגוף אנו רואים שיש איזהו דבר שמחיה את הגוף הגם שאין אנו משיגים מהו אך אנו יודעים ברור שיש כו' שהרי בצאת הנפש מהגוף ה"ה אבן דומם מוטל לארץ כו', כן גם הגוף לאחר הסתלקות^רכד הנפש מוכרח לומר שיש דבר המחייהו שהוא בדמותו ובצלמו כמו שהי' קודם הסתלקות הנפש, מלבד הקיסטא דחיותא^רכה שנשאר שזהו בשביל הרגש הנפש ממקרי הגוף, כמ"ש ונפשו עליו תאבל^רכו כו', וקשה רימה למת^רכז כו', אמנם מה שהגוף הוא בדמותו זהו מפני עצם ענין חיות שמחי' הגוף עצמו <13>

ּ להיות בחי' גוף מוטל כאבן דומם, וכמו גופו של אדה"ר שהי' מעפר^רכח קודם שנפח בו נשמת חיים, וכמו העץ לאחר שכורתים אותו שאין לו הרגש כלל מהנפש הצומחת, ושב ונשתנה למהות אחר היינו כמו דומם^רכט והוא מפני שנפשו הצומחת מסתלק ממנו ע"י כריתתה ממקום גידולה, ועכ"ז אינה מתבטל אצלה כלליות צורתה כ"א צורת חיותה הוא אשר מתבטל, והרי כשנרקבת הנה היא נעשית לעפר ומי הוא המקיימה שלא יבטל הרכבת ד"י^רכג שבה, אלא שזהו נמשך מבחי' איהו בעצם המתייחד עם בחי' גרמוהי שעי"ז נעשית בה החיות הן בעת חיותה והן לאח"כ שבזה נק' עדיין חיה עד שנרקבת והיתה לעפר ומתבטלי' כל יסודותי' ולא נשאר רק יסוד העפר שהכל הי' מן העפר^רל כו', וא"כ בחי' איהו זה הוא הכח

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org