עד"מ אחד שהולך בדרך אשר צריך לילך בה אך כשחוזר אח"כ למקומו נק' בש' חזרה וזהו"ע תשובה.
ולהבין כ"ז צ"ל תחילה מה שאי' ששבת הו"ע תשובהלד כי שבת הוא אותיו' תשבלה ולכאורה אינו מובן מה שייך שבת לתשובה הלא שבת היא מצוה בפ"עלו ותשובה הוא מצוה בפ"ע מהו"ע זל"ז. אך הנה פי' שבת הוא לשון שביתה כי הנה כתי' ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבתלז, כתי' ששת ולא בששת ימים שהי' משמע שבזמן ששת ימים הי' המפעל פועל בנפעל אלא כתי' ששת ימים שמשמע שהששת ימים עצמם נשפלו בהעשי', ופי' ששת ימים הוא ששה מדות העליונות והם נשפלו למטה בהעשי', והוא כמ"ש בזהר כל יומא ויומא עביד עבידתי'לח ביום הראשון הי' מאיר מדת החסד וביום השני מדת הגבורה וכן ביום השלישי ת"ת, ופי' שנשפל למטה החסד ופעל הפעולה של יום הראשון, כי חסד שלמעלה אינו כמו חסד שלמטהלט, שחסד שלמטה הוא גרם ההשפעה מחמת שהוא חסדן לכן משפיע לזולתו, אבל למעלה החסד הוא עצם ההשפעה כמ"ש מכלכל חיים בחסדמ שהחסד עצמו הוא המשפיע חיים, ול"ד חיות אלא גם התהוות כמאמר א"ת מחי' אלא מהוהמא, נמצא שהמדות עצמן נשפלו בעשיות שמים וארץ. ובאמת כתי' בעשרה דברים ברא הקב"המב את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת שנא' הוי' בחכ' יסד ארץמג כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעומד, ואין זה סתירה כי מדות דתיקון התכללותם מעשרמה ונמצא בהם גם בחי' מוחין. והוא כמו שאנו רואים למטה באדם כשעושה מלאכה שרוב פעולותיו הוא ביד ומיעוטו הוא ברגל, ואף כשעושה המלאכה באבר אחד ביד או ברגל מ"מ מוכרח להלביש בזה כל כחותיו כמו העין לראות את הדבר העושה כי סומא אינו יכול לעשות מלאכה מחמת שחסר לו כח הראי', וכן ראי' השכל שהוא כללות השכל חב"ד מוכרח להלביש בהפעולה כמו חכ' הוא להמצאות הדבר ובינה הוא השגה והבנה ודעת הוא התקשרות בהדברמו, וכן