העם למקום א' לילך ללחום כאחד, ה' אלקינו הוא סוכ"עסד וממכ"עסה, ופי' הוי' הוא ל' מהווהסו והיו"ד מורה על תמידות ההתהוותסז, וזהו ה' אחד ה' שהוא המהווה תמיד הוא אחד דאני לא שניתיסח אתה הוא קודם שנבה"עסט ואתה הוא לאחר שנבה"ע, הגם שקודם הברי' לא הי' ואתהע יש כו' אך מפני שהוא רק הארה, וזהו שאו' אח"כ בשכמל"ועא שם הוא הארה לא עצמיות וכבוד הוא לבר מעצמותו, ור"י קארי למאנא מכבדותאעב שהוא לבוש הארה בעלמא, ומלכותו הוא מלך שמו נק' עליהםעג א"כ ה"ז הארה, והארה דהארה, והארה דהארה דהארה, ואין הארה פועל שינוי בהעצם, ואי לזאת ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות (בפ"אעד וכמ"ש מי לי בשמיםעה ועמך לא חפצתי בארץ כל מה שעמך לא חפצתי כ"א א"ס עצומ"העו.
וזהו מ"ש נר ה' נשמת אדם, שהנה"ב הוא השמן, דשמן הוא חכ'עז, וחכ' יש בכל דבר, והנה"א הוא הפתילה, דהנה"א מצד עצמו א"צ תיקוןעח שהוא חלק ה' ולכן נק' נר ה' והוא הפתילה הממשיך את השמן שמעלה את הנה"ב, אך השמן צ"ל שמן זית זך דכשיש בו עפרורית אינו ראוי לדליקה, כמו"כ כשמעורב בו רע א"א להתעלות רק צריכים לבררו תחילה ואז נמשך השמן אחר הפתילה, ואז האור