אני לדודיא ודודי לי הרועה בשושניםב, הנה אני לדודי ודודי לי הוא ר"ת אלול וס"ת המה ד"יג שהם רומזים על הארבעים יום שהי' משה בהר שהם מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ שע"ז כתי' ואנכי עמדתי בהר ארבעים יום כימים הראשונים וארז"ל מה הראשוני' ברצוןד כך אחרונים ברצון נמצא שימי אלול הם ימי רצון, ולפ"ז יתיישב כפשוטו, וע"כ כתי' אח"כ הרועה בשושנים שהוא בחי' יגמדה"ר כמ"ש בזהר מה שושנה זו אית לה תליסר עליןה דסחרין לה אוף הכי כנס"י אית להון תליסר מכילין דרחמים דסחרין להוןו, נמצא מובן מכאן הכתוב כפשוטו מאחר שהם ימי רצון לכן מאיר אז יגמדה"ר. אך צ"ל מה שבפסוק דודי לי ואני לוז כתי' ג"כ הרועה בשושנים שע"פ הזה פי' כל המפרשיםח שקאי על יצ"מ ומ"ת שאז הי' גילוים מלמעלמ"ט לכאו' מה שייך שם יגמדה"ר. אך הנה מצינו עוד פסוק שכתי' אני לדודי ועלי תשוקתוט שלכאו' אינו מובן שלשון הפסוק נושא עליו שתשוקת הקב"ה לישראל הוא יותר מתשוקת ישראל להקב"ה שבתשוקת ישראל נא' אני לדודי ובתשוקת הקב"ה לישראל כתי' לשון תשוקה שפי' תשוקה הוא חמדה שבלב, ולכאו' אפי' אם אנו אומרים ששוה כמו אני לדודי ודודי לי ג"כ אינו מובן ובפרט תשוקה שהו"ע חמדה גדולה שבלב זהו בודאי אינו מובן. וכענין זה הקשו כל המפרשים על ענין עבודה כמ"ש ועבדת אתי כו' ולעבדו בכל לבבכםיא כו', לכאורה מה שייך ענין עבודה למעלה הלא עבודה אינו שייך אלא באדון ועבד שמה שחסר אצל האדון העבד ע"י עבודתו משלים אותו אבל למעלה שאנת הוא שלימותאיב וכלום חסר מה צריך לעבודה. אך הנה באמת אי' נתאוה הקב"ה להיות לו ית'יד דירה בתחתוניםיג, והגם שאינו ידוע לנו מפני מה נתאוהטו, ואין הפי' שאין לזה טעם כי באמת יש טעם אך לנו אינו מושג, אבל עכ"פ זאת ידוע לנו שנתאוה, וכן אי' במד"ר שוקיו עמודי