תרסא

שעם היות שנאצלו ע"ס באצי' והרי יש בהם חו"ב ודעת שנחלק לחו"ג שזהו כמו ענין התפילין שלמטה באדם כו', אך זהו כמו עד"מ תפילין שמונחי' על השולחן שיש בהם קדושה ועכ"ז אינם מצוה עדיין, אבל ענין הקב"ה מניח תפילין זהו כשמאיר בהם הארת אוא"ס, והיינו התלבשות אוא"ס בחכמה ובינה ודעת שנחלק לחו"ג כו'.

קיצור. קדמה שמע קבלת עומ"ש, הקב"ה מניח תפילין שיהי' המשכת אוא"ס בחכ' וכן ע"י הצדקה נמשך בחסד להיות מכלכל חיים בחסד, והגם כי כבר יש ע"ס באצי' עכ"ז זהו עד"מ כמו עצם התפילין כשמונחי' על השולחן, וענין מניח שיומשך אוא"ס בחכ'.

אך הנה עדיין^ק אינו מובן שלכאו' אין המשל דומה לנמשל כלל, שהרי באדם יש בחי' תפילין שהם מציאות זולת האדם, וגם יש בהם קדושה גם בזמן שאין האדם מניח כמו בלילה שאינו זמן תפילין כלל^קא, או גם ביום כשמונחים על השולחן כו', ולכן כאשר האדם מניחן בזרועו ובראשו נעשה מצוה ומוסיף בהם קדושה כו', אבל למעלה הלא ממך הכל^קב ואין לך דבר שחוץ ממנו כלל ומה"ע התפילין שנחלק בהם שזהו התפילין עצמן עד"מ, וכאשר הקב"ה מניח כו' מתוסף בהן כו', הלא ממך הכל. ויובן ע"פ משנ"ת במ"א באריכות בפי' הת"ז שא' וכד אנת תסתלק^קג מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא שלכאו' א"מ כלל איך ישתארו כגופא ג"כ, שהיו צריכין להתבטל ממציאותן לגמרי, שהרי אינו דומה כגוף ונפש האדם שנשמת האדם אינה מהוות את הגוף כ"א מחי' לבד, משא"כ למעלה ממך הכל, ונת' שם התירוץ ע"ז שפי' תסתלק זהו כענין ההבדל בין מוחין דגדלות למוחין דקטנות, וכמו בשינה שהמוחין הם בקטנות כ"כ עד שיתכן שיחלום האדם איזה דברים שחיבור וקישור הענינים הם נגד השכל^קד לגמרי כו', וגם נת' שם שהכלים יש להם שרש בפ"ע מבחי' מטי ולא מטי^קה, ואח"כ מתלבש בהם האור ששרשו למעלה מבחי' זו כו', והתלבשותו זהו כענין כנשמתא לגופא כו', ויש בזה קטנות וגדלות, ונמצא שייך לומר וכד אנת תסתלק שקאי על האור, ועכ"ז אינו הסתלקות לגמרי ח"ו שנשאר מוחין דקטנות, ומציאות הכלים הם מבחי' מולמ"ט כנ"ל, ועד"ז יובן בענין התפילין למעלה שהגם שממך הכל אבל הם בעצמן זהו כענין כגופא בלא נשמתא כו', אבל כאשר הקב"ה מניח תפילין זהו שנמשך המשכת אוא"ס בחכ' בתוס' מרובה על העיקר ככל תוס' של הקב"ה שמרובה על העיקר^קו כו', והנה עיקר כוונת האדם

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org