לכל תכלה ראיתי קץ
לכל תכלה ראיתי קץא רחבה מצותיך מאדב, ופי' המפרשים לכל תכלה לכל דבר שיש לה כליון ראיתי שיש סיום וקץ להדבר אבל רחבה מצותך מאד שלמצות אין להם סיום וקץ שהוא בלי גבול. וצ"ל איך פסק שאין להם סיום וקץ שהוא מפני שלא השיג הסיום והקץ אפשר שגם הוא דוקא לא השיג אבל יכול להיות שאחר יכול להשיג שיש להם סיום וקץ, ואיך פסק שאין להם סיום וקץ. ועוד צ"ל מה שאמר רחבה מצותך מאד שמצות הם מד' מאד שהם בלי גבולג הלא מצות הם ענין הגבלה כמו מצות סוכה הם ז' טפחים ומשהוד או ד' מינים שבלולב וכמו"כ כל המצות הם ענין הגבלה ואיך יכול להיות שהם בלי גבול ובאמת גבול ובלי גבול הם מרוחקים זה מזה שלא בערךה כי אנו רואים עד"מ שני קצוות מזרח ומערב שמזרח הוא גבול ומערב הוא גבול ושטח הגבול שמפסיק ביניהם מצד זה אינם יכולים להיות ביחד, והנה מה שזה גבול וזה גבול אינם יכולים להתייחד מכש"כ מצות שהם גבול בודאי אינם יכולים להיות במד' בלי גבול, אך להבין זה צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף שלכאורה היא ירידה גדולה ועצומה ובשביל מה הי' הירידה בשביל העלי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור