תתצב

אך זהו כשאכשיר דרא^פב היינו כשעושין מצות וכדבעי למהוי, אבל אם פגם הן במ"ע וכש"כ במל"ת ואפי' קיים מ"ע ושומר א"ע ממל"ת אך פגם בהרהורי עבירה שבאמת הרהורי עבירה קשים מעבירה^פג עצמה. ולכאורה צ"ל איך הם קשים מהעבירה עצמה, הענין הוא כי מח' הוא לבוש דק ורוחני' ע"כ הפגם מגיע שם יותר, כמו למשל בגד של פשתן אם נופל בו כתם מועיל בו כביסה אבל בבגד של משי אינו מועיל לו כביסה כי בכביסה מקלקל לו, או י"ל כי מח' אף שהוא לבוש אך מ"מ הוא לבוש להרצון שהרצון מלביש כל העשר כוחות ולכן הפגם מגיע שם יותר, כי אם פגם במ"ע פוגם באבר א' ובמל"ת פוגם בגיד אחד כי רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים דמלכא^פד ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידין^פה אבל אם פגם במחשבה הפגם מגיע בכל הכוחות. ועוד י"ל פי' קשה שקשה ליפרד ממנה כי כשעושה עבירה בפועל ממש אז נפסק התאווה אבל בהרהורי עבירה כל זמן שלא ימלא את צמאונו עוד הוא מהרהר אחריה. ואם פגם באחת מאלה נעשה בחי' חולה וכמו שאנו רואים בחולה שאכילה ושתי' אינו מועיל לו אלא צריך לרפואות כך מי שפגם אינו מועיל לו תורה שנק' בש' לחם ומים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים^פו, לכו לחמי בלחמי^פז, אלא צריך לרפואות שהו"ע תשובה כמארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם^פח, וענין תשובה הוא חרטה על שעבר וקבלה על להבא שהו"ע עקירת הרצון כמו למשל חולה שיש לו צלקת או חבורה שצריך תחילה למושחו בסמני רפואות עד שיעקר הבשר החי וע"י רפואות שאח"כ נעשה בשר ברי כך הו"ע תשובה כי ידוע שתשובה הו"ע סור מרע ועש"ט^פט ונת' שסור מרע הוא יסוד כמו למשל בבנין שאם עושין יסוד תחילה אז חזק הבנין אבל אם לא יעשה היסוד אז קרוב לינפל^צ. כמו"כ קודם צריך לעשות יסוד סומ"ר ואח"כ הועש"ט הוא באופן אחר. אך בסדר המצות נת' שסומ"ר קאי על מל"ת וע"ט הוא מ"ע, אך לפי הדרוש הזה שאם פגם, סומ"ר קאי בכלל על תשובה אז אח"כ המע"ט באופן היותר נעלה כמו עד"מ שאנו רואים ברוב חולים פנימי' שע"י רפואות אז אח"כ ע"י אכילה ושתי' נעשה חזק יותר כך ע"י תשובה נעשה אח"כ חזק יותר בועש"ט.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org