תקט

מפני שבודאי יראה את הנולד, כן נבין בחכם עצמו מה שהוא רואה שיש כוונה עמוקה בדבר זה זהו מפני שיודע עצמותו היינו עצם כח חכמתו לכן כאלו רואה הוא כו' הגם שעדיין לא נכנס להיות חכ' ידיעא גם אצלו כו', רק שכל חכ' הוא מוגבלת שבזה א"א להדמות המשל לנמשל, אבל זה נוכל להבין בטוב שענין ידיעת עצמותו אינה דבר נוסף כלל שהרי בלתי זה הוא אינו נכנס כלל באיזה מציאות כו', ובידיעה זו שיודע את עצמות כח שכלו יודע שיש בדבר ההוא שכל עמוק מאד מאד ולא בא עדיין בהשגת עין השכל, ועד"ז נבין במה שאמרו שבידיעת עצמותו יודע את התורה, הנה קודם ששייך לומר בחי' הידיעה בעצמותו היינו קודם בחי' אצילות שם ידיעה ודעת אינו שייך לומר ג"כ שיודע חכ' התורה שהרי כשם שאינו שייך שם ידיעה כן אינו שייך שם חכ' כו', ולפ"ז קריאת שם זה הוא הגבלה, אמנם במה שא"א ידיעת עצמותו הנה עם היות שז"ע תוארים כפי המצוייר אצלינו אחרי ההגבלה כו' מ"מ כשאומרים ידיעת עצמותו באוא"ס שעצמותו אינו מושג כלל וכלל גם אחרי שנאצל הע"ס ג"כ שהרי זהו מהארה בעלמא, וכמו התפשטות האור ממאור השמש כו' כמ"ש במ"א באריכות כו', א"כ ידיעת עצמותו שבידיעת עצמו יודע זהו רק תוארי' כמו שמצוייר אצלינו אח"כ שכ"ז הוא רק לשבר את האוזן^רסט במה שהיא יכולה לשמוע, אמנם באמת מושלל הוא לגמרי מגדר בחי' הידיעה שאצלינו שהיא מופעלת ומורגשת כו', ועד"ז מה שיודע את התורה הוא ג"כ מושלל לגמרי מגדר וערך ידיעה המורגשת אח"כ אצלינו מאחר שהיא בידיעת עצמותו כו', אלא שכ"ז הוא לשבר את האוזן כו'.

קיצור. מאחר שחיוהי הוא לגלות העלם העצמי לגבי עצמו לאיזה צורך נאצל בחי' זו, וי"ל שזהו בשביל שיהי' שייך לומר בחי' חכ' התו', הב' בכדי שיהי' נאצל אח"כ מציאות חכ' ידיעא, ואומרו בידיעת עצמותו שולל ענין הידיעה לגמרי מגדר ידיעה מופעלת ומורגשת שזהו רק לשבר את האוזן כו'.

יב) ועדיין צ"ל האיך ע"י ירידת הנשמה בגוף יבא האדם לאשתאבא בגופא דמלכא שז"ע בחי' חיוהי ע"י העבודה בתומ"צ, אשר לכאו' אינו מובן כלל הלא כל התומ"צ נתלבשו בדברים המצומצמי' דוקא כמו שכל המצות עד"מ סוכה צ"ל ז' טפחים ומשהו^רע, והגבוה מעשרים אמה פסולה^רעא, וכן ד' מינים

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org