[/cup][אשריכם זורעי על כל מים] והנה כובע הוא ג"כ בגימ' חנם כו'
תרנו
בכ"ד ודור בחי' בירורי' אלו, וז"ע מי מנה עפר יעקבמט שקאי על המצות שתלויות בעפר כנודע, וכמ"ש בזח"ב הנ"ל האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה כו' ברקניא ובמגנא כו', אלא כו' כדקא יאות כפום חיליה, דהנה בד"כ ג' קנייני' לאדם גוף ונפש וממוןנ וכמ"ש בס' א"צנא שער הנדיבות פי"ז שאברהם הי' נדיב בין בגופו בין בנפשו בין בממונו, ולמדנב לנו רשב"י שאין די בקיום המצות בעשותם ע"י הגוף ובכוונתם לש"ש ע"י הנפש אלא צריך ג"כ דלא אשתדל*53 כו' היינו עד"מ שלא ישאל תפילין ולולב מאחרים, אלא צריך להוציא ממונו, וזהו שא' בכל לבבך ובכל נפשךנג ובכל מאדך, לבבך זה הגוף שעיקרו הוא הלב שהרי הלב פליג לכל שייפיןנד כו', נפשך זהו הכוונה, מאדך זהו ממונו וכמשרז"ל במשנה ספב"ת דברכות הנ"ל, וסוד הדבר יש לפרש ע"פ הקדמות שיש בכהאריז"ל, הא' שבחטא אדה"ר נפגמו כל חלקי דצח"מ ונתפזרו בהם ניצוצי נשמות כמ"ש בס' הכוונותנה בכוונת האכילה ויש ביד האדם לתקן כל הד' מינים דדצח"מ במצות הנעשים בהם ואפי' בדומם, וכמארז"ל עפר יעקב מצות הנעשות בעפר, הב' מ"ש שהשלמת הנפש תלוי' במעהמ"צ שהרי הנפש היא מן העשייה, ובלימוד התורה הרוח שמיצירה, ובעיון והשכלה הנשמה שהיא מן הבריאה.
והנה כסף וזהב הם מתכות מתחתיות העשייה, וכשיקנה המצות בדמים (תרתי משמע שהמעות הם מתחתיות העשייה, והדם הוא הנפשנו הוא נפש דעשייה) ועי"ז נשלמים גם ניצוצי אור שבאותם הדמים ונוספי' על של מעשה המצוה.
הג' שיש כח בקדושה להחיות אפי' הדומם כאבנים שמראשותיו של יעקב אע"ה (היינו לבד חיות הדומםנח מצד היותו נברא כשאר הנבראי' דבי"ע) שכאשר