תשלד

הנולד לכן בלתי ספק דכשיודע את הענין, יודע את הנולד מזה אך עתה א"י עדיין רק שהוא כלול בכוחותיו העצמיים, וזהו בידיעת עצמותו, במה שיודע העצמיות שלו שיש לו כח כזה, דחכ' וידיעה דבר א' רק חכ' הוא מה שהשכיל בעצמו וידיעה אפשר שישמע מאחר, ושם ידיעה הוא פעולה ויש מי שמפעיל את הידיעה והוא יודע והכל בעצמותו עדיין, אך למעלה אין המשל זה מכוון שה"ה הגבלה וא"ס הוא בבע"ג, ומ"ש ידיע"ת עצמותו באמת שם ידיעה אינו שייך שם כלל וזהו שא' עצמותו לשלול ענין הידיעה אך מפני שבכוחות הנגלים יש חכ' וידיעה לכן ע"ש המושאל אנו אומרים שם ג"כ בשם ידיעה אבל הוא רק לשכך את האזן^מב, וזהו איהו וחיוהי חד אין ר"ל דאיהו מתייחד עם חיוהי אלא שבאמת הם דבר אחד שה"ה בעצמיות, וזהו עליות הנשמה שמתעלה לבחי' איהו וחיוהי חד.

אך צ"ל איך יש בכח הנשמה לבוא לבחי' איהו וחיוהי חד, והנה נת"ל שהבירור הוא ע"י המצות^מג והלא המצות הם מוגבלים כמו סוכה ז"ט ומשהו, סוכה שהיא גבוה^מד למעלה מך' אמה פסולה, לולב צריך שיוצא טפח, והדס צ"ל ג"ט^מה, וד"מ שבלולב ולא ה', וכן תפילין ד' בתים ולא ה', וא"כ איך ע"י המצות ממשיכים בחי' א"ס הבבע"ג. אך הענין דזהו מה שא' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, תכלה הוא ל' כליון^מו וכמו כלתה נפשי^מז כו' או כלה שארי ולבבי^מח, לכל תשוקה וכליון ראיתי קץ שייך בהם השגה שהם מוגבלים דהנה ג"ע הוא הג"ר שבכל עולם^מט, וכמו עולם העשי' הז"ת הם מקור העולם, ומי שעושה עם המדות כדבעי למהוי הוא מצד השכל שמחייב כך לכן בג"ע נותנין לו ההשכלה, ואפי' בתענוגי עוה"ז אם עושה כדבעי למהוי נותנים לו השכלה, וכמו"כ ברוחניות כשיש לו אהוי"ר, אח"כ בג"ע הוא ההשכלה מהו אלקות ושצריכים לאהבה אותו וליראה מפניו, והנה זהו לגבי עולם העשי' אבל לגבי עולם היצי' הרי הג"ע דעשי' אינו תופס מקום כלל דממל' דיצי' נעשה כתר ועתיק לעשי'^נ וז"ת דיצי' הם למעלה מג"ר דעשי', וכן יצי' לגבי בריאה ומכ"ש בריאה לגבי אצי', א"כ ה"ז הגבלה, וכמו עד"מ בן ואב כשהבן מוגבל האב ג"כ מוגבל, והאב יש לו ג"כ אב, וזהו לכל תכלה ראיתי קץ וגם ממה שארז"ל צדיקי' כו'^נא ילכו מחיל אל חיל^נב מזה מובן שהוא

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org