השולחן יש בהם ד' פרשיות קדש והי' כי יביאךלד שהם חו"ב שמע והי' אם שמועלה שהם דעת שנחלק לחו"ג ויש בהם קדושה שנק' תשמישי קדושהלג אפי' בלילה דלאו זמן תפילין הואלו וביום כשמונחים על השולחן, וכן בגד שהוא מצוייץ נק' תשמישי מצוהלז, ומ"מ דוקא כשישראל מניח תפיליןלח בזרוע ובראשו וכשלובש הציצית אז ה"ז מצוה, וכמו שאמרז"ל גבי קרבנות נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצונילט (בפ"א דוקא כשנעשה המצוה אז הוא רצוני) שהוא בחי' רצה"ע וכמו"כ כל המצות הם רצה"ע ודוקא ע"י העשי' אז נמשך בהם בחי' רצה"ע (וכמ"ש ועשיתם אותםמ שישראל עושה אותם למצות) שהוא למעלה מחכ', וכמו"כ יובן למעלה הגם שיש מוחין היינו מוחין בעצם אבל ענין הקב"ה מניח תפילין היינו שיומשך המשכת אוא"ס במוחיןמא. אך עדיין צ"ל דלכאורה המשל אינו דומה לנמשל, דלמטה שהתפילין הם מציאות בפ"ע והאדם הוא מציאות בפ"ע שייך לומר דאפי' בלילה דלאו זמן תפילין יש בהם ד' פרשיות ויש בהם קדושה ג"כ וע"י שהאדם מניח תפילין נמשך בהם בחי' רצה"ע, אבל למעלה אינו שייך זה דממך הכלמב (בפ"א ואין לך דבר שחוץ ממנו) ומה שייך שם תפילין וענין הקב"ה מניח תפילין שהוא המשכה כו'מג.
והענין דהנה אי' בת"ז כד אנת אסתלק מנייהומד אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא, ולכאורה צ"ל והלא ממך הכל ואין לך דבר שחוץ ממנו וא"כ כשנסתלק בחי' אוא"ס איך אשתארו כגופא כו' דבחי' גופים למעלה אינו כמו למטה שהגוף יש לו שרש בפ"עמה והתהוותו מחלק או"א והקב"ה נותן בו נשמהמו שהוא מחי' את הגוף ולא מהווה, אבל למעלה בבחי' אוא"ס דממך הכל, וכשנסתלק בחי' אוא"ס איך אשתארו כגופים. ומבואר במ"א ע"ז ב' תירוציםמז, א' דמ"ש כד אנת